< תהילים 67 >
לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִֽׁיר׃ אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִֽיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶֽלָה׃ | 1 |
In finem, in hymnis. Psalmus cantici David. [Deus misereatur nostri, et benedicat nobis; illuminet vultum suum super nos, et misereatur nostri:
לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל־גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶֽךָ׃ | 2 |
ut cognoscamus in terra viam tuam, in omnibus gentibus salutare tuum.
יוֹדוּךָ עַמִּים ׀ אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּֽם׃ | 3 |
Confiteantur tibi populi, Deus: confiteantur tibi populi omnes.
יִֽשְׂמְחוּ וִֽירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּֽי־תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים ׀ בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶֽלָה׃ | 4 |
Lætentur et exsultent gentes, quoniam judicas populos in æquitate, et gentes in terra dirigis.
יוֹדוּךָ עַמִּים ׀ אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּֽם׃ | 5 |
Confiteantur tibi populi, Deus: confiteantur tibi populi omnes.
אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵֽינוּ׃ | 6 |
Terra dedit fructum suum: benedicat nos Deus, Deus noster!
יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִֽירְאוּ אֹתוֹ כָּל־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ | 7 |
Benedicat nos Deus, et metuant eum omnes fines terræ.]