תהילים 139

1 לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר יְהוָה חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָֽע׃

In finem, psalmus David. [Domine, probasti me, et cognovisti me;

2 אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחֽוֹק׃

tu cognovisti sessionem meam et resurrectionem meam.

3 אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְֽכָל־דְּרָכַי הִסְכַּֽנְתָּה׃

Intellexisti cogitationes meas de longe; semitam meam et funiculum meum investigasti:

4 כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן יְהוָה יָדַעְתָּ כֻלָּֽהּ׃

et omnes vias meas prævidisti, quia non est sermo in lingua mea.

5 אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּֽכָה׃

Ecce, Domine, tu cognovisti omnia, novissima et antiqua. Tu formasti me, et posuisti super me manum tuam.

6 פלאיה פְּלִיאָֽה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא־אוּכַֽל לָֽהּ׃

Mirabilis facta est scientia tua ex me; confortata est, et non potero ad eam.

7 אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָֽח׃

Quo ibo a spiritu tuo? et quo a facie tua fugiam?

8 אִם־אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּֽךָּ׃ (Sheol h7585)

Si ascendero in cælum, tu illic es; si descendero in infernum, ades. (Sheol h7585)

9 אֶשָּׂא כַנְפֵי־שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָֽם׃

Si sumpsero pennas meas diluculo, et habitavero in extremis maris,

10 גַּם־שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְֽתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶֽךָ׃

etenim illuc manus tua deducet me, et tenebit me dextera tua.

11 וָאֹמַר אַךְ־חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵֽנִי׃

Et dixi: Forsitan tenebræ conculcabunt me; et nox illuminatio mea in deliciis meis.

12 גַּם־חֹשֶׁךְ לֹֽא־יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָֽה׃

Quia tenebræ non obscurabuntur a te, et nox sicut dies illuminabitur: sicut tenebræ ejus, ita et lumen ejus.

13 כִּֽי־אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּֽי׃

Quia tu possedisti renes meos; suscepisti me de utero matris meæ.

14 אֽוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹֽד׃

Confitebor tibi, quia terribiliter magnificatus es; mirabilia opera tua, et anima mea cognoscit nimis.

15 לֹא־נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר־עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּֽתַחְתִּיּוֹת אָֽרֶץ׃

Non est occultatum os meum a te, quod fecisti in occulto; et substantia mea in inferioribus terræ.

16 גָּלְמִי ׀ רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַֽל־סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא וְלוֹ אֶחָד בָּהֶֽם׃

Imperfectum meum viderunt oculi tui, et in libro tuo omnes scribentur. Dies formabuntur, et nemo in eis.

17 וְלִי מַה־יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶֽם׃

Mihi autem nimis honorificati sunt amici tui, Deus; nimis confortatus est principatus eorum.

18 אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּֽךְ׃

Dinumerabo eos, et super arenam multiplicabuntur. Exsurrexi, et adhuc sum tecum.

19 אִם־תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ ׀ רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶֽנִּי׃

Si occideris, Deus, peccatores, viri sanguinum, declinate a me:

20 אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶֽיךָ׃

quia dicitis in cogitatione: Accipient in vanitate civitates tuas.

21 הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה ׀ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָֽט׃

Nonne qui oderunt te, Domine, oderam, et super inimicos tuos tabescebam?

22 תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִֽי׃

Perfecto odio oderam illos, et inimici facti sunt mihi.

23 חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּֽי׃

Proba me, Deus, et scito cor meum; interroga me, et cognosce semitas meas.

24 וּרְאֵה אִם־דֶּֽרֶךְ־עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָֽם׃

Et vide si via iniquitatis in me est, et deduc me in via æterna.]