תהילים 116
| אָהַבְתִּי כִּֽי־יִשְׁמַע ׀ יְהוָה אֶת־קוֹלִי תַּחֲנוּנָֽי׃ | 1 |
Halleluja! Jeg elsker HERREN, thi han hører min Røst, min tryglende Bøn,
| כִּֽי־הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָֽא׃ | 2 |
ja, han bøjed sit Øre til mig, jeg paakaldte HERRENS Navn.
| אֲפָפוּנִי ׀ חֶבְלֵי־מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָֽא׃ (Sheol h7585) | 3 |
Dødens Baand omspændte mig, Dødsrigets Angster greb mig, i Trængsel og Nød var jeg stedt. (Sheol h7585)
| וּבְשֵֽׁם־יְהוָה אֶקְרָא אָנָּה יְהוָה מַלְּטָה נַפְשִֽׁי׃ | 4 |
Jeg paakaldte HERRENS Navn: »Ak, HERRE, frels min Sjæl!«
| חַנּוּן יְהֹוָה וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵֽם׃ | 5 |
Naadig er HERREN og retfærdig, barmhjertig, det er vor Gud;
| שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָה דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִֽׁיעַ׃ | 6 |
HERREN vogter enfoldige, jeg var ringe, dog frelste han mig.
| שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּֽי־יְהוָה גָּמַל עָלָֽיְכִי׃ | 7 |
Vend tilbage, min Sjæl, til din Ro, thi HERREN har gjort vel imod dig!
| כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת־עֵינִי מִן־דִּמְעָה אֶת־רַגְלִי מִדֶּֽחִי׃ | 8 |
Ja, han fried min Sjæl fra Døden, mit Øje fra Graad, min Fod fra Fald.
| אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְהוָה בְּאַרְצוֹת הַֽחַיִּֽים׃ | 9 |
Jeg vandrer for HERRENS Aasyn udi de levendes Land;
| הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹֽד׃ | 10 |
jeg troede, derfor talte jeg, saare elendig var jeg,
| אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּֽל־הָאָדָם כֹּזֵֽב׃ | 11 |
sagde saa i min Angst: »Alle Mennesker lyver!«
| מָֽה־אָשִׁיב לַיהוָה כָּֽל־תַּגְמוּלוֹהִי עָלָֽי׃ | 12 |
Hvorledes skal jeg gengælde HERREN alle hans Velgerninger mod mig?
| כּוֹס־יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָֽא׃ | 13 |
Jeg vil løfte Frelsens Bæger og paakalde HERRENS Navn.
| נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה־נָּא לְכָל־עַמּֽוֹ׃ | 14 |
Jeg vil indfri HERREN mine Løfter i Paasyn af alt hans Folk.
| יָקָר בְּעֵינֵי יְהוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָֽיו׃ | 15 |
Kostbar i HERRENS Øjne er hans frommes Død.
| אֽ͏ָנָּה יְהוָה כִּֽי־אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲֽנִי־עַבְדְּךָ בֶּן־אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָֽי׃ | 16 |
Ak, HERRE, jeg er jo din Tjener, din Tjener, din Tjenerindes Søn, mine Lænker har du løst.
| לְֽךָ־אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָֽא׃ | 17 |
Jeg vil ofre dig Lovprisningsoffer og paakalde HERRENS Navn;
| נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה־נָּא לְכָל־עַמּֽוֹ׃ | 18 |
mine Løfter vil jeg indfri HERREN i Paasyn af alt hans Folk
| בְּחַצְרוֹת ׀ בֵּית יְהוָה בְּֽתוֹכֵכִי יְֽרוּשָׁלִָם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃ | 19 |
i HERRENS Hus's Forgaarde og i din Midte, Jerusalem!
