< תהילים 115 >

לֹא לָנוּ יְהוָה לֹא לָנוּ כִּֽי־לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל־חַסְדְּךָ עַל־אֲמִתֶּֽךָ׃ 1
Ikke os, o HERRE, ikke os, men dit Navn, det give du Ære for din Miskundheds og Trofastheds Skyld!
לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה־נָא אֱלֹהֵיהֶֽם׃ 2
Hvi skal Folkene sige: »Hvor er dog deres Gud?«
וֵֽאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר־חָפֵץ עָשָֽׂה׃ 3
Vor Gud, han er i Himlen; alt, hvad han vil, det gør han!
עֲ‍ֽצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָֽם׃ 4
Deres Billeder er Sølv og Guld, Værk af Menneskehænder;
פֶּֽה־לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאֽוּ׃ 5
de har Mund, men taler ikke, Øjne, men ser dog ej;
אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחֽוּן׃ 6
de har Ører, men hører ikke, Næse, men lugter dog ej;
יְדֵיהֶם ׀ וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹֽא־יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָֽם׃ 7
de har Hænder, men føler ikke, Fødder, men gaar dog ej, deres Strube frembringer ikke en Lyd.
כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר־בֹּטֵחַ בָּהֶֽם׃ 8
Som dem skal de, der lavede dem, blive, enhver, som stoler paa dem!
יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הֽוּא׃ 9
Israel stoler paa HERREN, han er deres Hjælp og Skjold;
בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הֽוּא׃ 10
Arons Hus stoler paa HERREN, han er deres Hjælp og Skjold;
יִרְאֵי יְהוָה בִּטְחוּ בַיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הֽוּא׃ 11
de, som frygter HERREN, stoler paa ham, han er deres Hjælp og Skjold.
יְהוָה זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת־בֵּית אַהֲרֹֽן׃ 12
HERREN kommer os i Hu, velsigner, velsigner Israels Hus, velsigner Arons Hus,
יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְהוָה הַקְּטַנִּים עִם־הַגְּדֹלִֽים׃ 13
velsigner dem, der frygter HERREN, og det baade smaa og store.
יֹסֵף יְהוָה עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל־בְּנֵיכֶֽם׃ 14
HERREN lader eder vokse i Tal, eder og eders Børn;
בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָֽרֶץ׃ 15
velsignet er I af HERREN, Himlens og Jordens Skaber.
הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי־אָדָֽם׃ 16
Himlen er HERRENS Himmel, men Jorden gav han til Menneskens Børn.
לֹא הַמֵּתִים יְהַֽלְלוּ־יָהּ וְלֹא כָּל־יֹרְדֵי דוּמָֽה׃ 17
De døde priser ej HERREN, ingen af dem, der steg ned i det tavse.
וַאֲנַחְנוּ ׀ נְבָרֵךְ יָהּ מֵֽעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃ 18
Men vi, vi lover HERREN, fra nu og til evig Tid!

< תהילים 115 >