< תהילים 102 >
תְּפִלָּה לְעָנִי כִֽי־יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחֽוֹ׃ יְהוָה שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבֽוֹא׃ | 1 |
Oratio inopis, cum augeretur, Cum anxius fuerit, et in conspectu Domini effunderet precem suam. Domine exaudi orationem meam: et clamor meus ad te veniat.
אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ ׀ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּֽה־אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵֽנִי׃ | 2 |
Non avertas faciem tuam a me: in quacumque die tribulor, inclina ad me aurem tuam. In quacumque die invocavero te, velociter exaudi me.
כִּֽי־כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹ־קֵד נִחָֽרוּ׃ | 3 |
Quia defecerunt sicut fumus dies mei: et ossa mea sicut cremium aruerunt.
הוּכָּֽה־כָעֵשֶׂב וַיִּבַשׁ לִבִּי כִּֽי־שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִֽי׃ | 4 |
Percussus sum ut foenum, et aruit cor meum: quia oblitus sum comedere panem meum.
מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִֽי׃ | 5 |
A voce gemitus mei adhaesit os meum carni meae.
דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבֽוֹת׃ | 6 |
Similis factus sum pellicano solitudinis: factus sum sicut nycticorax in domicilio.
שָׁקַדְתִּי וָאֶֽהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל־גָּֽג׃ | 7 |
Vigilavi, et factus sum sicut passer solitarius in tecto.
כָּל־הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּֽעוּ׃ | 8 |
Tota die exprobrabant mihi inimici mei: et qui laudabant me adversum me iurabant.
כִּי־אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָֽכְתִּי׃ | 9 |
Quia cinerem tamquam panem manducabam, et potum meum cum fletu miscebam.
מִפְּנֵֽי־זַֽעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵֽנִי׃ | 10 |
A facie irae indignationis tuae: quia elevans allisisti me.
יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָֽשׁ׃ | 11 |
Dies mei sicut umbra declinaverunt: et ego sicut foenum arui.
וְאַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹֽר׃ | 12 |
Tu autem Domine in aeternum permanes: et memoriale tuum in generatione et generationem.
אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי־עֵת לְחֶֽנְנָהּ כִּי־בָא מוֹעֵֽד׃ | 13 |
Tu exurgens misereberis Sion: quia tempus miserendi eius, quia venit tempus.
כִּֽי־רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶיהָ וְֽאֶת־עֲפָרָהּ יְחֹנֵֽנוּ׃ | 14 |
Quoniam placuerunt servis tuis lapides eius: et terrae eius miserebuntur.
וְיִֽירְאוּ גוֹיִם אֶת־שֵׁם יְהוָה וְֽכָל־מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת־כְּבוֹדֶֽךָ׃ | 15 |
Et timebunt Gentes nomen tuum Domine, et omnes reges terrae gloriam tuam.
כִּֽי־בָנָה יְהוָה צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדֽוֹ׃ | 16 |
Quia aedificavit Dominus Sion: et videbitur in gloria sua.
פָּנָה אֶל־תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹֽא־בָזָה אֶת־תְּפִלָּתָֽם׃ | 17 |
Respexit in orationem humilium: et non sprevit precem eorum.
תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל־יָֽהּ׃ | 18 |
Scribantur haec in generatione altera: et populus, qui creabitur, laudabit Dominum:
כִּֽי־הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ יְהוָה מִשָּׁמַיִם ׀ אֶל־אֶרֶץ הִבִּֽיט׃ | 19 |
Quia prospexit de excelso sancto suo: Dominus de caelo in terram aspexit:
לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָֽה׃ | 20 |
Ut audiret gemitus compeditorum: ut solveret filios interemptorum:
לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם יְהוָה וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ | 21 |
Ut annuncient in Sion nomen Domini: et laudem eius in Ierusalem.
בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת־יְהוָֽה׃ | 22 |
In conveniendo populos in unum, et reges ut serviant Domino.
עִנָּה בַדֶּרֶךְ כחו כֹּחִי קִצַּר יָמָֽי׃ | 23 |
Respondit ei in via virtutis suae: Paucitatem dierum meorum nuncia mihi.
אֹמַר אֵלִי אַֽל־תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶֽיךָ׃ | 24 |
Ne revoces me in dimidio dierum meorum: in generatione et generationem anni tui.
לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּֽמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָֽיִם׃ | 25 |
Initio tu Domine terram fundasti: et opera manuum tuarum sunt caeli.
הֵמָּה ׀ יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְֽיַחֲלֹֽפוּ׃ | 26 |
Ipsi peribunt, tu autem permanes: et omnes sicut vestimentum veterascent. Et sicut opertorium mutabis eos, et mutabuntur:
וְאַתָּה־הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּֽמּוּ׃ | 27 |
tu autem idem ipse es, et anni tui non deficient.
בְּנֵֽי־עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּֽוֹן׃ | 28 |
Filii servorum tuorum habitabunt: et semen eorum in saeculum dirigetur.