מִשְׁלֵי 9
| חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָֽה׃ | 1 |
Sapientia ædificavit sibi domum: excidit columnas septem.
| טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָֽרְכָה שֻׁלְחָנָֽהּ׃ | 2 |
Immolavit victimas suas, miscuit vinum, et proposuit mensam suam.
| שָֽׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל־גַּפֵּי מְרֹמֵי קָֽרֶת׃ | 3 |
Misit ancillas suas ut vocarent ad arcem et ad mœnia civitatis.
| מִי־פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר־לֵב אָמְרָה לּֽוֹ׃ | 4 |
Si quis est parvulus, veniat ad me. Et insipientibus locuta est:
| לְכוּ לַחֲמוּ בְֽלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָֽכְתִּי׃ | 5 |
Venite, comedite panem meum, et bibite vinum quod miscui vobis.
| עִזְבוּ פְתָאיִם וִֽחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָֽה׃ | 6 |
Relinquite infantiam, et vivite, et ambulate per vias prudentiæ.
| יֹסֵר ׀ לֵץ לֹקֵחַֽ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמֽוֹ׃ | 7 |
Qui erudit derisorem, ipse injuriam sibi facit, et qui arguit impium, sibi maculam generat.
| אַל־תּוֹכַח לֵץ פֶּן־יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶֽךָּ׃ | 8 |
Noli arguere derisorem, ne oderit te: argue sapientem, et diliget te.
| תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם־עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶֽקַח׃ | 9 |
Da sapienti occasionem, et addetur ei sapientia; doce justum, et festinabit accipere.
| תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָֽה׃ | 10 |
Principium sapientiæ timor Domini, et scientia sanctorum prudentia.
| כִּי־בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּֽים׃ | 11 |
Per me enim multiplicabuntur dies tui, et addentur tibi anni vitæ.
| אִם־חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְֽבַדְּךָ תִשָּֽׂא׃ | 12 |
Si sapiens fueris, tibimetipsi eris; si autem illusor, solus portabis malum.
| אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹֽמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל־יָדְעָה מָּֽה׃ | 13 |
Mulier stulta et clamosa, plenaque illecebris, et nihil omnino sciens,
| וְֽיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל־כִּסֵּא מְרֹמֵי קָֽרֶת׃ | 14 |
sedit in foribus domus suæ, super sellam in excelso urbis loco,
| לִקְרֹא לְעֹֽבְרֵי־דָרֶךְ הַֽמְיַשְּׁרִים אֹֽרְחוֹתָֽם׃ | 15 |
ut vocaret transeuntes per viam, et pergentes itinere suo:
| מִי־פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר־לֵב וְאָמְרָה לּֽוֹ׃ | 16 |
Qui est parvulus declinet ad me. Et vecordi locuta est:
| מַֽיִם־גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָֽם׃ | 17 |
Aquæ furtivæ dulciores sunt, et panis absconditus suavior.
