מִשְׁלֵי 29

1 אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה־עֹרֶף פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּֽא׃

Hvo Nakken gør stiv, skønt revset tit, han knuses brat uden Lægedom.

2 בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַֽח עָֽם׃

Er der mange retfærdige, glædes Folket, men raader de gudløse, sukker Folket.

3 אִֽישׁ־אֹהֵב חָכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד־הֽוֹן׃

Hvo Visdom elsker, glæder sin Fader, hvo Skøger omgaas, bortødsler Gods.

4 מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶֽהֶרְסֶֽנָּה׃

Kongen grundfæster Landet med Ret, en Udsuger lægger det øde.

5 גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל־רֵעֵהוּ רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל־פְּעָמָֽיו׃

Mand, der smigrer sin Næste, breder et Net for hans Fod.

6 בְּפֶשַֽׁע אִישׁ רָע מוֹקֵשׁ וְצַדִּיק יָרוּן וְשָׂמֵֽחַ׃

I sin Brøde hildes den onde, den retfærdige jubler af Glæde.

7 יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים רָשָׁע לֹא־יָבִין דָּֽעַת׃

Den retfærdige kender de ringes Retssag; den gudløse skønner intet.

8 אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָֽף׃

Spottere ophidser Byen, men Vismænd, de stiller Vrede.

9 אִֽישׁ־חָכָם נִשְׁפָּט אֶת־אִישׁ אֱוִיל וְרָגַז וְשָׂחַק וְאֵין נָֽחַת׃

Gaar Vismand i Rette med Daare, vredes og ler han, alt preller af.

10 אַנְשֵׁי דָמִים יִשְׂנְאוּ־תָם וִֽישָׁרִים יְבַקְשׁוּ נַפְשֽׁוֹ׃

De blodtørstige hader lydefri Mand, de retsindige tager sig af ham.

11 כָּל־רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶֽנָּה׃

En Taabe slipper al sin Voldsomhed løs, Vismand stiller den omsider.

12 מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל־דְּבַר־שָׁקֶר כָּֽל־מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִֽים׃

En Fyrste, som lytter til Løgnetale, faar lutter gudløse Tjenere.

13 רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר־עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יְהוֽ͏ָה׃

Fattigmand og Blodsuger mødes, HERREN giver begges Øjne Glans.

14 מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּֽאֱמֶת דַּלִּים כִּסְאוֹ לָעַד יִכּֽוֹן׃

En Konge, der dømmer de ringe med Ret, hans Trone staar fast evindelig.

15 שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חָכְמָה וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּֽוֹ׃

Ris og Revselse, det giver Visdom, uvorn Dreng gør sin Moder Skam.

16 בִּרְבוֹת רְשָׁעִים יִרְבֶּה־פָּשַׁע וְצַדִּיקִים בְּֽמַפַּלְתָּם יִרְאֽוּ׃

Bliver mange gudløse, tiltager Synd; retfærdige ser med Fryd deres Fald.

17 יַסֵּר בִּנְךָ וִֽינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶֽׁךָ׃

Tugt din Søn, saa kvæger han dig og bringer din Sjæl, hvad der smager.

18 בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַֽע עָם וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵֽהוּ׃

Uden Syner forvildes et Folk; salig den, der vogter paa Loven.

19 בִּדְבָרִים לֹא־יִוָּסֶר עָבֶד כִּֽי־יָבִין וְאֵין מַעֲנֶֽה׃

Med Ord lader Træl sig ikke tugte, han fatter dem vel, men adlyder ikke.

20 חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּֽנּוּ׃

Ser du en Mand, der er hastig til Tale, for en Taabe er der snarere Haab end for ham.

21 מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנֽוֹן׃

Forvænner man sin Træl fra ung, vil han til sidst være Herre.

22 אִֽישׁ־אַף יְגָרֶה מָדוֹן וּבַעַל חֵמָה רַב־פָּֽשַׁע׃

Hidsig Mand vækker Strid, vredladen Mand gør megen Synd.

23 גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל־רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבֽוֹד׃

Et Menneskes Hovmod ydmyger ham, den ydmyge opnaar Ære.

24 חוֹלֵק עִם־גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּֽיד׃

Hæleren hader sit Liv, han hører Forbandelsen, men melder intet.

25 חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּיהוָה יְשֻׂגָּֽב׃

Frygt for Mennesker leder i Snare, men den, der stoler paa HERREN, er bjærget.

26 רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵי־מוֹשֵׁל וּמֵיְהוָה מִשְׁפַּט־אִֽישׁ׃

Mange søger en Fyrstes Gunst; Mands Ret er dog fra HERREN.

27 תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר־דָּֽרֶךְ׃

Urettens Mand er retfærdiges Gru, hvo redeligt vandrer, gudløses Gru.