מִשְׁלֵי 19

1 טֽוֹב־רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִֽיל׃

Melior est pauper, qui ambulat in simplicitate sua, quam dives torquens labia sua, et insipiens.

2 גַּם בְּלֹא־דַעַת נֶפֶשׁ לֹא־טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵֽא׃

Ubi non est scientia animæ, non est bonum: et qui festinus est pedibus, offendet.

3 אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל־יְהוָה יִזְעַף לִבּֽוֹ׃

Stultitia hominis supplantat gressus eius: et contra Deum fervet animo suo.

4 הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים וְדָל מֵרֵעהוּ יִפָּרֵֽד׃

Divitiæ addunt amicos plurimos: a paupere autem et hi, quos habuit, separantur.

5 עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵֽט׃

Testis falsus non erit impunitus: et qui mendacia loquitur, non effugiet.

6 רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵֽי־נָדִיב וְכָל־הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּֽן׃

Multi colunt personam potentis, et amici sunt dona tribuentis.

7 כָּל אֲחֵי־רָשׁ ׀ שְֽׂנֵאֻהוּ אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ מְרַדֵּף אֲמָרִים לא־לוֹ־הֵֽמָּה׃

Fratres hominis pauperis oderunt eum: insuper et amici procul recesserunt ab eo. Qui tantum verba sectatur, nihil habebit:

8 קֹֽנֶה־לֵּב אֹהֵב נַפְשׁוֹ שֹׁמֵר תְּבוּנָה לִמְצֹא־טֽוֹב׃

qui autem possessor est mentis, diligit animam suam, et custos prudentiæ inveniet bona.

9 עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵֽד׃

Falsus testis non erit impunitus: et qui loquitur mendacia, peribit.

10 לֹֽא־נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג אַף כִּֽי־לְעֶבֶד ׀ מְשֹׁל בְּשָׂרִֽים׃

Non decent stultum deliciæ: nec servum dominari principibus.

11 שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ וְתִפאַרְתּוֹ עֲבֹר עַל־פָּֽשַׁע׃

Doctrina viri per patientiam noscitur: et gloria eius est iniqua prætergredi.

12 נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ וּכְטַל עַל־עֵשֶׂב רְצוֹנֽוֹ׃

Sicut fremitus leonis, ita et regis ira: et sicut ros super herbam, ita et hilaritas eius.

13 הַוֺּת לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וְדֶלֶף טֹרֵד מִדְיְנֵי אִשָּֽׁה׃

Dolor patris, filius stultus: et tecta iugiter perstillantia, litigiosa mulier.

14 בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵיְהוָה אִשָּׁה מַשְׂכָּֽלֶת׃

Domus, et divitiæ dantur a parentibus: a Domino autem proprie uxor prudens.

15 עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָֽב׃

Pigredo immittit soporem, et anima dissoluta esuriet.

16 שֹׁמֵר מִצְוָה שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ בּוֹזֵה דְרָכָיו יומת יָמֽוּת׃

Qui custodit mandatum, custodit animam suam: qui autem negligit viam suam, mortificabitur.

17 מַלְוֵה יְהוָה חוֹנֵֽן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃

Fœneratur Domino qui miseretur pauperis: et vicissitudinem suam reddet ei.

18 יַסֵּר בִּנְךָ כִּי־יֵשׁ תִּקְוָה וְאֶל־הֲמִיתוֹ אַל־תִּשָּׂא נַפְשֶֽׁךָ׃

Erudi filium tuum, ne desperes: ad interfectionem autem eius ne ponas animam tuam.

19 גרל־גְּֽדָל־חֵמָה נֹשֵׂא עֹנֶשׁ כִּי אִם־תַּצִּיל וְעוֹד תּוֹסִֽף׃

Qui impatiens est, sustinebit damnum: et cum rapuerit, aliud apponet.

20 שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶֽךָ׃

Audi consilium, et suscipe disciplinam, ut sis sapiens in novissimis tuis.

21 רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב־אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקֽוּם׃

Multæ cogitationes in corde viri: voluntas autem Domini permanebit.

22 תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹ וְטֽוֹב־רָשׁ מֵאִישׁ כָּזָֽב׃

Homo indigens misericors est: et melior est pauper quam vir mendax.

23 יִרְאַת יְהוָה לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל־יִפָּקֶד רָֽע׃

Timor Domini ad vitam: et in plenitudine commorabitur, absque visitatione pessima.

24 טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת גַּם־אֶל־פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶֽנָּה׃

Abscondit piger manum suam sub ascella, nec ad os suum applicat eam.

25 לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּֽעַת׃

Pestilente flagellato stultus sapientior erit: si autem corripueris sapientem, intelliget disciplinam.

26 מְֽשַׁדֶּד־אָב יַבְרִיחַ אֵם בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּֽיר׃

Qui affligit patrem, et fugat matrem, ignominiosus est et infelix.

27 חַֽדַל־בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר לִשְׁגוֹת מֵֽאִמְרֵי־דָֽעַת׃

Non cesses fili audire doctrinam, nec ignores sermones scientiæ.

28 עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע־אָֽוֶן׃

Testis iniquus deridet iudicium: et os impiorum devorat iniquitatem.

29 נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִֽים׃

Parata sunt derisoribus iudicia: et mallei percutientes stultorum corporibus.