מִשְׁלֵי 1

1 מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃

Ordtøke av Salomo, son til David, konge yver Israel.

2 לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָֽה׃

Av deim kann ein læra visdom og age og skyna vituge ord.

3 לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִֽים׃

Og få age so ein vert klok, rettferd og rett og rettvisa.

4 לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּֽה׃

Dei kann gjeva dei urøynde klokskap, ungdomen kunnskap og ettertanke -

5 יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶֽה׃

so den vise kann høyra og auka sin lærdom og den vituge verta rådklok.

6 לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָֽם׃

Dei gjev skyn på ordtak og myrke ord, ord frå dei vise og gåtorne deira.

7 יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּֽזוּ׃

Otte for Herren er upphav til kunnskap, uvitingar vanvyrder visdom og age.

8 שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל־תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּֽךָ׃

Høyr etter, son min, når far din deg agar, og kasta’kje frå deg det mor di deg lærer!

9 כִּי ׀ לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃

For det er ein yndeleg krans for ditt hovud, og kjedor kring halsen din.

10 בְּנִי אִם־יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל־תֹּבֵֽא׃

Son min, når syndarar lokkar deg, samtykk ikkje!

11 אִם־יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ נֶאֶרְבָה לְדָם נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּֽם׃

Um dei segjer: «Kom med oss! Me vil lura etter blod, setja fella for den skuldlause utan grunn;

12 נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בֽוֹר׃ (Sheol h7585)

Me vil gløypa deim som helheimen livande, og heile som når dei fer i gravi; (Sheol h7585)

13 כָּל־הוֹן יָקָר נִמְצָא נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָֽל׃

Me vinna oss alle slag skattar, og fyller husi våre med rov;

14 גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּֽנוּ׃

du skal få lutskifte saman med oss, alle skal me ha same pungen.» -

15 בְּנִי אַל־תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָֽם׃

Son min, gakk ikkje då på vegen med deim, haldt foten din burte frå deira stig!

16 כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ וִֽימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ־דָּֽם׃

For føterne deira spring til vondt og er snøgge til å renna ut blod.

17 כִּֽי־חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל־בַּעַל כָּנָֽף׃

Men fåfengt breier dei netet for augo på alle fuglar.

18 וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָֽם׃

Dei lurer på sitt eige blod og set eit garn for sitt eige liv.

19 כֵּן אָרְחוֹת כָּל־בֹּצֵֽעַ בָּצַע אֶת־נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּֽח׃

So gjeng det kvar som riv til seg med ran, det drep sin eigen herre.

20 חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָֽהּ׃

Vismøyi ropar på gata og lyfter si røyst på torgi.

21 בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵֽר׃

På gatehyrna preikar ho midt i ståket, i porthallar og kring i byen ho talar:

22 עַד־מָתַי ׀ פְּתָיִם תְּֽאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ־דָֽעַת׃

«Kor lenge vil de fåkunnige elska fåkunna, og kor lenge vil spottarar ha hug til spott, og dårar hata kunnskap?

23 תָּשׁוּבוּ לְֽתוֹכַחְתִּי הִנֵּה אַבִּיעָה לָכֶם רוּחִי אוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶֽם׃

Snu dykk hit når eg refser! So skal åndi mi fløyma for dykk, og eg skal kunngjera dykk mine ord.

24 יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִֽׁיב׃

Eg ropa og de vilde ikkje høyra, og ingen agta på at eg rette ut handi,

25 וַתִּפְרְעוּ כָל־עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶֽם׃

De brydde dykk ei um all mi råd, og ansa ikkje mitt refsings ord,

26 גַּם־אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶֽם׃

So skal eg då læ når de ulukka fær, eg skal spotta når det som de ræddast kjem,

27 בְּבֹא כשאוה כְשׁוֹאָה ׀ פַּחְדְּכֶם וְֽאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָֽה׃

når det de ræddast kjem som eit uver, og uferdi dykkar fer hit som ein storm, når trengsla og naud kjem på dykk.

28 אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶֽעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻֽנְנִי׃

Då vil eg ikkje svara når de ropar på meg, dei skal naudleita etter meg, men ikkje finna meg.

29 תַּחַת כִּי־שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה לֹא בָחָֽרוּ׃

Av di dei hata kunnskap og forsmådde otte for Herren,

30 לֹא־אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כָּל־תּוֹכַחְתִּֽי׃

ikkje lydde på mi råd, vanyrde all mi påminning,

31 וְֽיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּֽמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּֽעוּ׃

skal dei eta frukt av si åtferd og verta mette av sine råder.

32 כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּֽהַרְגֵם וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם׃

For einvisa drep dei einfaldne, og tryggleiken dårarne tyner.

33 וְשֹׁמֵעַֽ לִי יִשְׁכָּן־בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָֽה׃

Men den bur trygt, som høyrer på meg, verna um ulukke-rædsla.»

King Solomon in Old Age