< איוב 39 >

הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי־סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹֽר׃ 1
Numquid nosti tempus partus ibicum in petris, vel parturientes cervas observasti?
תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּֽנָה׃ 2
Dinumerasti menses conceptus earum, et scisti tempus partus earum?
תִּכְרַעְנָה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּֽחְנָה׃ 3
Incurvantur ad foetum, et pariunt, et rugitus emittunt.
יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם יִרְבּוּ בַבָּר יָצְאוּ וְלֹא־שָׁבוּ לָֽמוֹ׃ 4
Separantur filii earum, et pergunt ad pastum: egrediuntur, et non revertuntur ad eas.
מִֽי־שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּֽחַ׃ 5
Quis dimisit onagrum liberum, et vincula eius quis solvit?
אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ וּֽמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵֽחָה׃ 6
Cui dedi in solitudine domum, et tabernacula eius in terra salsuginis.
יִשְׂחַק לַהֲמוֹן קִרְיָה תְּשֻׁאוֹת נוֹגֵשׂ לֹא יִשְׁמָֽע׃ 7
Contemnit multitudinem civitatis, clamorem exactoris non audit.
יְתוּר הָרִים מִרְעֵהוּ וְאַחַר כָּל־יָרוֹק יִדְרֽוֹשׁ׃ 8
Circumspicit montes pascuae suae, et virentia quaeque perquirit.
הֲיֹאבֶה רֵּים עָבְדֶךָ אִם־יָלִין עַל־אֲבוּסֶֽךָ׃ 9
Numquid volet rhinoceros servire tibi, aut morabitur ad praesepe tuum?
הֲ‍ֽתִקְשָׁר־רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם־יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶֽיךָ׃ 10
Numquid alligabis rhinocerota ad arandum loro tuo? aut confringet glebas vallium post te?
הֲֽתִבְטַח־בּוֹ כִּי־רַב כֹּחוֹ וְתַעֲזֹב אֵלָיו יְגִיעֶֽךָ׃ 11
Numquid fiduciam habebis in magna fortitudine eius, et derelinques ei labores tuos?
הֲתַאֲמִין בּוֹ כִּי־ישוב יָשִׁיב זַרְעֶךָ וְֽגָרְנְךָ יֶאֱסֹֽף׃ 12
Numquid credes illi quod sementem reddat tibi, et aream tuam congreget?
כְּנַף־רְנָנִים נֶעֱלָסָה אִם־אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָֽה׃ 13
Penna struthionis similis est pennis herodii, et accipitris.
כִּֽי־תַעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּצֶיהָ וְֽעַל־עָפָר תְּחַמֵּֽם׃ 14
Quando derelinquit ova sua in terra, tu forsitan in pulvere calefacies ea?
וַתִּשְׁכַּח כִּי־רֶגֶל תְּזוּרֶהָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְּדוּשֶֽׁהָ׃ 15
Obliviscitur quod pes conculcet ea, aut bestia agri conterat.
הִקְשִׁיחַ בָּנֶיהָ לְּלֹא־לָהּ לְרִיק יְגִיעָהּ בְּלִי־פָֽחַד׃ 16
Duratur ad filios suos quasi non sint sui, frustra laboravit nullo timore cogente.
כִּֽי־הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חָכְמָה וְלֹא־חָלַק לָהּ בַּבִּינָֽה׃ 17
Privavit enim eam Deus sapientia, nec dedit illi intelligentiam.
כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא תִּֽשְׂחַק לַסּוּס וּלְרֹֽכְבֽוֹ׃ 18
Cum tempus fuerit, in altum alas erigit: deridet equum et ascensorem eius.
הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארוֹ רַעְמָֽה׃ 19
Numquid praebebis equo fortitudinem, aut circumdabis collo eius hinnitum?
הְֽתַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּה הוֹד נַחְרוֹ אֵימָֽה׃ 20
Numquid suscitabis eum quasi locustas? gloria narium eius terror.
יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ יֵצֵא לִקְרַאת־נָֽשֶׁק׃ 21
Terram ungula fodit, exultat audacter: in occursum pergit armatis.
יִשְׂחַק לְפַחַד וְלֹא יֵחָת וְלֹֽא־יָשׁוּב מִפְּנֵי־חָֽרֶב׃ 22
Contemnit pavorem, nec cedit gladio.
עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה לַהַב חֲנִית וְכִידֽוֹן׃ 23
Super ipsum sonabit pharetra, vibrabit hasta et clypeus.
בְּרַעַשׁ וְרֹגֶז יְגַמֶּא־אָרֶץ וְלֹֽא־יַאֲמִין כִּי־קוֹל שׁוֹפָֽר׃ 24
Fervens et fremens sorbet terram, nec reputat tubae sonare clangorem.
בְּדֵי שֹׁפָר ׀ יֹאמַר הֶאָח וּֽמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה רַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָֽה׃ 25
Ubi audierit buccinam, dicit: Vah, procul odoratur bellum, exhortationem ducum, et ululatum exercitus.
הֲ‍ֽמִבִּינָתְךָ יַֽאֲבֶר־נֵץ יִפְרֹשׂ כנפו כְּנָפָיו לְתֵימָֽן׃ 26
Numquid per sapientiam tuam plumescit accipiter, expandens alas suas ad Austrum?
אִם־עַל־פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר וְכִי יָרִים קִנּֽוֹ׃ 27
Numquid ad praeceptum tuum elevabitur aquila, et in arduis ponet nidum suum?
סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלֹנָן עַֽל־שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָֽה׃ 28
In petris manet, et in praeruptis silicibus commoratur, atque inaccessis rupibus.
מִשָּׁם חָֽפַר־אֹכֶל לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּֽיטוּ׃ 29
Inde contemplatur escam, et de longe oculi eius prospiciunt,
ואפרחו וְאֶפְרֹחָיו יְעַלְעוּ־דָם וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הֽוּא׃ 30
Pulli eius lambent sanguinem: et ubicumque cadaver fuerit, statim adest.

< איוב 39 >