איוב 35
| וַיַּעַן אֱלִיהוּ וַיֹּאמַֽר׃ | 1 |
Igitur Eliu hæc rursum locutus est:
| הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט אָמַרְתָּ צִדְקִי מֵאֵֽל׃ | 2 |
[Numquid æqua tibi videtur tua cogitatio, ut diceres: Justior sum Deo?
| כִּֽי־תֹאמַר מַה־יִּסְכָּן־לָךְ מָֽה־אֹעִיל מֵֽחַטָּאתִֽי׃ | 3 |
Dixisti enim: Non tibi placet quod rectum est: vel quid tibi proderit, si ego peccavero?
| אֲנִי אֲשִֽׁיבְךָ מִלִּין וְֽאֶת־רֵעֶיךָ עִמָּֽךְ׃ | 4 |
Itaque ego respondebo sermonibus tuis, et amicis tuis tecum.
| הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּֽךָּ׃ | 5 |
Suspice cælum, et intuere: et contemplare æthera quod altior te sit.
| אִם־חָטָאתָ מַה־תִּפְעָל־בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה־תַּעֲשֶׂה־לּֽוֹ׃ | 6 |
Si peccaveris, quid ei nocebis? et si multiplicatæ fuerint iniquitates tuæ, quid facies contra eum?
| אִם־צָדַקְתָּ מַה־תִּתֶּן־לוֹ אוֹ מַה־מִיָּדְךָ יִקָּֽח׃ | 7 |
Porro si juste egeris, quid donabis ei? aut quid de manu tua accipiet?
| לְאִישׁ־כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן־אָדָם צִדְקָתֶֽךָ׃ | 8 |
Homini qui similis tui est, nocebit impietas tua: et filium hominis adjuvabit justitia tua.
| מֵרֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ יְשַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רַבִּֽים׃ | 9 |
Propter multitudinem calumniatorum clamabunt, et ejulabunt propter vim brachii tyrannorum.
| וְֽלֹא־אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּֽיְלָה׃ | 10 |
Et non dixit: Ubi est Deus qui fecit me, qui dedit carmina in nocte;
| מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃ | 11 |
qui docet nos super jumenta terræ, et super volucres cæli erudit nos?
| שָׁם יִצְעֲקוּ וְלֹא יַעֲנֶה מִפְּנֵי גְּאוֹן רָעִֽים׃ | 12 |
Ibi clamabunt, et non exaudiet, propter superbiam malorum.
| אַךְ־שָׁוְא לֹא־יִשְׁמַע ׀ אֵל וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶֽנָּה׃ | 13 |
Non ergo frustra audiet Deus, et Omnipotens causas singulorum intuebitur.
| אַף כִּֽי־תֹאמַר לֹא תְשׁוּרֶנּוּ דִּין לְפָנָיו וּתְחוֹלֵֽל לֽוֹ׃ | 14 |
Etiam cum dixeris: Non considerat: judicare coram illo, et expecta eum.
| וְעַתָּה כִּי־אַיִן פָּקַד אַפּוֹ וְלֹֽא־יָדַע בַּפַּשׁ מְאֹֽד׃ | 15 |
Nunc enim non infert furorem suum, nec ulciscitur scelus valde.
| וְאִיּוֹב הֶבֶל יִפְצֶה־פִּיהוּ בִּבְלִי־דַעַת מִלִּין יַכְבִּֽר׃ | 16 |
Ergo Job frustra aperit os suum, et absque scientia verba multiplicat.]
