וְֽאוּלָם שְׁמַֽע־נָא אִיּוֹב מִלָּי וְֽכָל־דְּבָרַי הַאֲזִֽינָה׃ | 1 |
ואולם--שמע-נא איוב מלי וכל-דברי האזינה |
הִנֵּה־נָא פָּתַחְתִּי פִי דִּבְּרָה לְשׁוֹנִי בְחִכִּֽי׃ | 2 |
הנה-נא פתחתי פי דברה לשוני בחכי |
יֹֽשֶׁר־לִבִּי אֲמָרָי וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּֽלוּ׃ | 3 |
ישר-לבי אמרי ודעת שפתי ברור מללו |
רֽוּחַ־אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּֽנִי׃ | 4 |
רוח-אל עשתני ונשמת שדי תחיני |
אִם־תּוּכַל הֲשִׁיבֵנִי עֶרְכָה לְפָנַי הִתְיַצָּֽבָה׃ | 5 |
אם-תוכל השיבני ערכה לפני התיצבה |
הֵן־אֲנִי כְפִיךָ לָאֵל מֵחֹמֶר קֹרַצְתִּי גַם־אָֽנִי׃ | 6 |
הן-אני כפיך לאל מחמר קרצתי גם-אני |
הִנֵּה אֵמָתִי לֹא תְבַעֲתֶךָּ וְאַכְפִּי עָלֶיךָ לֹא־יִכְבָּֽד׃ | 7 |
הנה אמתי לא תבעתך ואכפי עליך לא-יכבד |
אַךְ אָמַרְתָּ בְאָזְנָי וְקוֹל מִלִּין אֶשְׁמָֽע׃ | 8 |
אך אמרת באזני וקול מלין אשמע |
זַךְ אֲנִי בְּֽלִי פָשַׁע חַף אָנֹכִי וְלֹא עָוֺן לִֽי׃ | 9 |
זך אני בלי-פשע חף אנכי ולא עון לי |
הֵן תְּנוּאוֹת עָלַי יִמְצָא יַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לֽוֹ׃ | 10 |
הן תנואות עלי ימצא יחשבני לאויב לו |
יָשֵׂם בַּסַּד רַגְלָי יִשְׁמֹר כָּל־אָרְחֹתָֽי׃ | 11 |
ישם בסד רגלי ישמר כל-ארחתי |
הֶן־זֹאת לֹא־צָדַקְתָּ אֶעֱנֶךָּ כִּֽי־יִרְבֶּה אֱלוֹהַ מֵאֱנֽוֹשׁ׃ | 12 |
הן-זאת לא-צדקת אענך כי-ירבה אלוה מאנוש |
מַדּוּעַ אֵלָיו רִיבוֹתָ כִּי כָל־דְּבָרָיו לֹא־יַעֲנֶֽה׃ | 13 |
מדוע אליו ריבות כי כל-דבריו לא יענה |
כִּֽי־בְאַחַת יְדַבֶּר־אֵל וּבִשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶֽנָּה׃ | 14 |
כי-באחת ידבר-אל ובשתים לא ישורנה |
בַּחֲלוֹם ׀ חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּֽב׃ | 15 |
בחלום חזיון לילה--בנפל תרדמה על-אנשים בתנומות עלי משכב |
אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּֽם׃ | 16 |
אז יגלה אזן אנשים ובמסרם יחתם |
לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה וְגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּֽה׃ | 17 |
להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה |
יַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִנִּי־שָׁחַת וְחַיָּתוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּֽׁלַח׃ | 18 |
יחשך נפשו מני-שחת וחיתו מעבר בשלח |
וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל־מִשְׁכָּבוֹ וריב וְרוֹב עֲצָמָיו אֵתָֽן׃ | 19 |
והוכח במכאוב על-משכבו וריב (ורוב) עצמיו אתן |
וְזִֽהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם וְנַפְשׁוֹ מַאֲכַל תַּאֲוָֽה׃ | 20 |
וזהמתו חיתו לחם ונפשו מאכל תאוה |
יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי ושפי וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּֽוּ׃ | 21 |
יכל בשרו מראי ושפי (ושפו) עצמתיו לא ראו |
וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת נַפְשׁוֹ וְחַיָּתוֹ לַֽמְמִתִֽים׃ | 22 |
ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים |
אִם־יֵשׁ עָלָיו ׀ מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי־אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרֽוֹ׃ | 23 |
אם-יש עליו מלאך--מליץ אחד מני-אלף להגיד לאדם ישרו |
וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹֽפֶר׃ | 24 |
ויחננו--ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר |
רֻֽטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָֽיו׃ | 25 |
רטפש בשרו מנער ישוב לימי עלומיו |
יֶעְתַּר אֶל־אֱלוֹהַּ ׀ וַיִּרְצֵהוּ וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה וַיָּשֶׁב לֶאֱנוֹשׁ צִדְקָתֽוֹ׃ | 26 |
יעתר אל-אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה וישב לאנוש צדקתו |
יָשֹׁר ׀ עַל־אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא־שָׁוָה לִֽי׃ | 27 |
ישר על-אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא-שוה לי |
פָּדָה נפשי נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת וחיתי וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶֽה׃ | 28 |
פדה נפשי (נפשו) מעבר בשחת וחיתי (וחיתו) באור תראה |
הֶן־כָּל־אֵלֶּה יִפְעַל־אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם־גָּֽבֶר׃ | 29 |
הן-כל-אלה יפעל-אל-- פעמים שלוש עם-גבר |
לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי־שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַֽחַיִּים׃ | 30 |
להשיב נפשו מני-שחת-- לאור באור החיים |
הַקְשֵׁב אִיּוֹב שְֽׁמַֽע־לִי הַחֲרֵשׁ וְאָנֹכִי אֲדַבֵּֽר׃ | 31 |
הקשב איוב שמע-לי החרש ואנכי אדבר |
אִם־יֵשׁ־מִלִּין הֲשִׁיבֵנִי דַּבֵּר כִּֽי־חָפַצְתִּי צַדְּקֶֽךָּ׃ | 32 |
אם-יש-מלין השיבני דבר כי-חפצתי צדקך |
אִם־אַיִן אַתָּה שְֽׁמַֽע־לִי הַחֲרֵשׁ וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָֽה׃ | 33 |
אם-אין אתה שמע-לי החרש ואאלפך חכמה |