איוב 23
| וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַֽר׃ | 1 |
Respondens autem Job, ait:
| גַּם־הַיּוֹם מְרִי שִׂחִי יָדִי כָּבְדָה עַל־אַנְחָתִֽי׃ | 2 |
[Nunc quoque in amaritudine est sermo meus, et manus plagæ meæ aggravata est super gemitum meum.
| מִֽי־יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד־תְּכוּנָתֽוֹ׃ | 3 |
Quis mihi tribuat ut cognoscam et inveniam illum, et veniam usque ad solium ejus?
| אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחֽוֹת׃ | 4 |
Ponam coram eo judicium, et os meum replebo increpationibus:
| אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי וְאָבִינָה מַה־יֹּאמַר לִֽי׃ | 5 |
ut sciam verba quæ mihi respondeat, et intelligam quid loquatur mihi.
| הַבְּרָב־כֹּחַ יָרִיב עִמָּדִי לֹא אַךְ־הוּא יָשִׂם בִּֽי׃ | 6 |
Nolo multa fortitudine contendat mecum, nec magnitudinis suæ mole me premat.
| שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִֽי׃ | 7 |
Proponat æquitatem contra me, et perveniat ad victoriam judicium meum.
| הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ וְאָחוֹר וְֽלֹא־אָבִין לֽוֹ׃ | 8 |
Si ad orientem iero, non apparet; si ad occidentem, non intelligam eum.
| שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא־אָחַז יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶֽה׃ | 9 |
Si ad sinistram, quid agam? non apprehendam eum; si me vertam ad dexteram, non videbo illum.
| כִּֽי־יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי בְּחָנַנִי כַּזָּהָב אֵצֵֽא׃ | 10 |
Ipse vero scit viam meam, et probavit me quasi aurum quod per ignem transit.
| בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא־אָֽט׃ | 11 |
Vestigia ejus secutus est pes meus: viam ejus custodivi, et non declinavi ex ea.
| מִצְוַת שְׂפָתָיו וְלֹא אָמִישׁ מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי אִמְרֵי־פִֽיו׃ | 12 |
A mandatis labiorum ejus non recessi, et in sinu meo abscondi verba oris ejus.
| וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ׃ | 13 |
Ipse enim solus est, et nemo avertere potest cogitationem ejus: et anima ejus quodcumque voluit, hoc fecit.
| כִּי יַשְׁלִים חֻקִּי וְכָהֵנָּה רַבּוֹת עִמּֽוֹ׃ | 14 |
Cum expleverit in me voluntatem suam, et alia multa similia præsto sunt ei.
| עַל־כֵּן מִפָּנָיו אֶבָּהֵל אֶתְבּוֹנֵן וְאֶפְחַד מִמֶּֽנּוּ׃ | 15 |
Et idcirco a facie ejus turbatus sum, et considerans eum, timore sollicitor.
| וְאֵל הֵרַךְ לִבִּי וְשַׁדַּי הִבְהִילָֽנִי׃ | 16 |
Deus mollivit cor meum, et Omnipotens conturbavit me.
| כִּֽי־לֹא נִצְמַתִּי מִפְּנֵי־חֹשֶׁךְ וּמִפָּנַי כִּסָּה־אֹֽפֶל׃ | 17 |
Non enim perii propter imminentes tenebras, nec faciem meam operuit caligo.]
