איוב 20
| וַיַּעַן צֹפַר הַנַּֽעֲמָתִי וַיֹּאמַֽר׃ | 1 |
Så tog Na'amatiten Zofar til Orde og sagde
| לָכֵן שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִֽי׃ | 2 |
"Derfor bruser Tankerne i mig, og derfor stormer det i mig;
| מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע וְרוּחַ מִֽבִּינָתִי יַעֲנֵֽנִי׃ | 3 |
til min Skam må jeg høre på Tugt, får tankeløst Mundsvejr til Svar!
| הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי־עַד מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי־אָֽרֶץ׃ | 4 |
Ved du da ikke fra Arilds Tid, fra Tiden, da Mennesket sattes på Jorden,
| כִּי רִנְנַת רְשָׁעִים מִקָּרוֹב וְשִׂמְחַת חָנֵף עֲדֵי־רָֽגַע׃ | 5 |
at gudløses Jubel er kort og vanhelliges Glæde stakket?
| אִם־יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּֽיעַ׃ | 6 |
Steg end hans Hovmod til Himlen, raged hans Hoved i Sky,
| כְּֽגֶלֲלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּֽוֹ׃ | 7 |
som sit Skarn forgår han for evigt, de, der så ham, siger: "Hvor er han?"
| כַּחֲלוֹם יָעוּף וְלֹא יִמְצָאוּהוּ וְיֻדַּד כְּחֶזְיוֹן לָֽיְלָה׃ | 8 |
Han flyr som en Drøm, man finder ham ikke, som et Nattesyn jages han bort;
| עַיִן שְׁזָפַתּוּ וְלֹא תוֹסִיף וְלֹא־עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ מְקוֹמֽוֹ׃ | 9 |
Øjet, der så ham, ser ham ej mer, hans Sted får ham aldrig at se igen.
| בָּנָיו יְרַצּוּ דַלִּים וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה אוֹנֽוֹ׃ | 10 |
Hans Sønner bejler til ringes Yndest, hans Hænder må give hans Gods tilbage.
| עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ עלומו עֲלוּמָיו וְעִמּוֹ עַל־עָפָר תִּשְׁכָּֽב׃ | 11 |
Hans Ben var fulde af Ungdomskraft, men den lægger sig med ham i Støvet.
| אִם־תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנֽוֹ׃ | 12 |
Er det onde end sødt i hans Mund, når han gemmer det under sin Tunge,
| יַחְמֹל עָלֶיהָ וְלֹא יַֽעַזְבֶנָּה וְיִמְנָעֶנָּה בְּתוֹךְ חִכּֽוֹ׃ | 13 |
sparer på det og slipper det ikke, holder det fast til sin Gane,
| לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ מְרוֹרַת פְּתָנִים בְּקִרְבּֽוֹ׃ | 14 |
så bliver dog Maden i hans Indre til Slangegift inden i ham;
| חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ מִבִּטְנוֹ יוֹרִשֶׁנּוּ אֵֽל׃ | 15 |
Godset, han slugte, må han spy ud, Gud driver det ud af hans Bug,
| רֹאשׁ־פְּתָנִים יִינָק תַּֽהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶֽה׃ | 16 |
han indsuger Slangernes Gift, og Øgleungen slår ham ihjel;
| אַל־יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָֽה׃ | 17 |
han skuer ej Strømme af Olie, Bække af Honning og Fløde;
| מֵשִׁיב יָגָע וְלֹא יִבְלָע כְּחֵיל תְּמוּרָתוֹ וְלֹא יַעֲלֹֽס׃ | 18 |
han må af med sin Vinding, svælger den ej, får ingen Glæde af tilbyttet Gods.
| כִּֽי־רִצַּץ עָזַב דַּלִּים בַּיִת גָּזַל וְלֹא יִבֶנֵֽהוּ׃ | 19 |
Thi han knuste de ringe og lod dem ligge, ranede Huse, han ej havde bygget.
| כִּי ׀ לֹא־יָדַע שָׁלֵו בְּבִטְנוֹ בַּחֲמוּדוֹ לֹא יְמַלֵּֽט׃ | 20 |
Thi han har ingen Hjælp af sin Rigdom, trods sine Skatte reddes han ikke;
| אֵין־שָׂרִיד לְאָכְלוֹ עַל־כֵּן לֹא־יָחִיל טוּבֽוֹ׃ | 21 |
ingen gik fri for hans Glubskhed, derfor varer hans Lykke ikke;
| בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ כָּל־יַד עָמֵל תְּבוֹאֶֽנּוּ׃ | 22 |
midt i sin Overflod har han det trangt, al Slags Nød kommer over ham.
| יְהִי ׀ לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְֽשַׁלַּח־בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמֽוֹ׃ | 23 |
For at fylde hans Bug sender Gud sin Vredes Glød imod ham, lader sin Harme regne på ham.
| יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָֽׁה׃ | 24 |
Flyr han for Brynje af Jern, så gennemborer ham Kobberbuen;
| שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִֽמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִֽים׃ | 25 |
en Kni kommer ud af hans Ryg, et lynende Stål af hans Galde; over ham falder Rædsler,
| כָּל־חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹֽא־נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלֽוֹ׃ | 26 |
idel Mørke er opsparet til ham; Ild, der ej blæses op, fortærer ham, æder Levningen i hans Telt.
| יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֺנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לֽוֹ׃ | 27 |
Himlen bringer hans Brøde for Lyset, og Jorden rejser sig mod ham.
| יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּֽוֹ׃ | 28 |
Hans Huses Vinding må bort, rives bort på Guds Vredes Dag.
| זֶה ׀ חֵֽלֶק־אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵֽל׃ | 29 |
Slig er den gudløses Lod fra Gud og Lønnen fra Gud for hans Brøde!
