איוב 11

1 וַיַּעַן צֹפַר הַֽנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַֽר׃

Respondens autem Sophar Naamathites, dixit:

2 הֲרֹב דְּבָרִים לֹא יֵעָנֶה וְאִם־אִישׁ שְׂפָתַיִם יִצְדָּֽק׃

Numquid qui multa loquitur, non et audiet? aut vir verbosus iustificabitur?

3 בַּדֶּיךָ מְתִים יַחֲרִישׁו וַתִּלְעַג וְאֵין מַכְלִֽם׃

Tibi soli tacebunt homines? et cum ceteros irriseris, a nullo confutaberis?

4 וַתֹּאמֶר זַךְ לִקְחִי וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶֽיךָ׃

Dixisti enim: Purus est sermo meus, et mundus sum in conspectu tuo.

5 וְֽאוּלָם מִֽי־יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּֽךְ׃

Atque utinam Deus loqueretur tecum, et aperiret labia sua tibi,

6 וְיַגֶּד־לְךָ ׀ תַּֽעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּֽי־כִפְלַיִם לְֽתוּשִׁיָּה וְדַע כִּֽי־יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃

Ut ostenderet tibi secreta sapientiæ, et quod multiplex esset lex eius, et intelligeres quod multo minora exigaris ab eo, quam meretur iniquitas tua.

7 הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא אִם עַד־תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָֽא׃

Forsitan vestigia Dei comprehendes, et usque ad perfectum Omnipotentem reperies?

8 גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה־תִּפְעָל עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה־תֵּדָֽע׃ (Sheol h7585)

Excelsior cælo est, et quid facies? profundior inferno, et unde cognosces? (Sheol h7585)

9 אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי־יָֽם׃

Longior terra mensura eius, et latior mari.

10 אִם־יַחֲלֹף וְיַסְגִּיר וְיַקְהִיל וּמִי יְשִׁיבֶֽנּוּ׃

Si subverterit omnia, vel in unum coarctaverit, quis contradicet ei?

11 כִּי־הוּא יָדַע מְתֵי־שָׁוְא וַיַּרְא־אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָֽן׃

Ipse enim novit hominum vanitatem, et videns iniquitatem, nonne considerat?

12 וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵֽד׃

Vir vanus in superbiam erigitur, et tamquam pullum onagri se liberum natum putat.

13 אִם־אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ וּפָרַשְׂתָּ אֵלָיו כַּפֶּֽךָ׃

Tu autem firmasti cor tuum, et expandisti ad eum manus tuas.

14 אִם־אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל־תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָֽה׃

Si iniquitatem, quæ est in manu tua, abstuleris a te, et non manserit in tabernaculo tuo iniustitia:

15 כִּי־אָז ׀ תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם וְהָיִיתָ מֻצָק וְלֹא תִירָֽא׃

Tunc levare poteris faciem tuam absque macula, et eris stabilis, et non timebis.

16 כִּי־אַתָּה עָמָל תִּשְׁכָּח כְּמַיִם עָבְרוּ תִזְכֹּֽר׃

Miseriæ quoque oblivisceris, et quasi aquarum quæ præterierunt recordaberis.

17 וּֽמִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶֽה׃

Et quasi meridianus fulgor consurget tibi ad vesperam: et cum te consumptum putaveris, orieris ut lucifer.

18 וּֽבָטַחְתָּ כִּי־יֵשׁ תִּקְוָה וְחָפַרְתָּ לָבֶטַח תִּשְׁכָּֽב׃

Et habebis fiduciam, proposita tibi spe, et defossus securus dormies.

19 וְֽרָבַצְתָּ וְאֵין מַחֲרִיד וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּֽים׃

Requiesces, et non erit qui te exterreat: et deprecabuntur faciem tuam plurimi.

20 וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם וְתִקְוָתָם מַֽפַּח־נָֽפֶשׁ׃

Oculi autem impiorum deficient, et effugium peribit ab eis, et spes illorum abominatio animæ.