אִיּוֹב 22

1 וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּמָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃

Då tok Elifaz frå Teman til ords og sagde:

2 הַלְאֵ֥ל יִסְכָּן־גָּ֑בֶר כִּֽי־יִסְכֹּ֖ן עָלֵ֣ימוֹ מַשְׂכִּֽיל׃

«Er mannen vel til gagn for Gud? Nei, vitug mann seg sjølv mun gagna.

3 הַחֵ֣פֶץ לְ֭שַׁדַּי כִּ֣י תִצְדָּ֑ק וְאִם־בֶּ֝֗צַע כִּֽי־תַתֵּ֥ם דְּרָכֶֽיךָ׃

Hev Allvald bate av di rettferd? Er det hans vinst, at rett du ferdast?

4 הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ יֹכִיחֶ֑ךָ יָב֥וֹא עִ֝מְּךָ֗ בַּמִּשְׁפָּֽט׃

Er det din gudlegdom han refser, når han med deg held rettargang?

5 הֲלֹ֣א רָעָֽתְךָ֣ רַבָּ֑ה וְאֵֽין־קֵ֝֗ץ לַעֲוֹנֹתֶֽיךָ׃

Hev ei din vondskap vore stor og dine syndar utan ende?

6 כִּֽי־תַחְבֹּ֣ל אַחֶ֣יךָ חִנָּ֑ם וּבִגְדֵ֖י עֲרוּמִּ֣ים תַּפְשִֽׁיט׃

Grunnlaust du panta dine brøder; halvnakne drog du klædi av;

7 לֹא־מַ֭יִם עָיֵ֣ף תַּשְׁקֶ֑ה וּ֝מֵרָעֵ֗ב תִּֽמְנַֽע־לָֽחֶם׃

den trøytte gav du ikkje vatn, den svoltne negta du ditt brød.

8 וְאִ֣ישׁ זְ֭רוֹעַ ל֣וֹ הָאָ֑רֶץ וּנְשׂ֥וּא פָ֝נִ֗ים יֵ֣שֶׁב בָּֽהּ׃

Det er den sterke som eig landet, den stolte hev si bustad der.

9 אַ֭לְמָנוֹת שִׁלַּ֣חְתָּ רֵיקָ֑ם וּזְרֹע֖וֹת יְתֹמִ֣ים יְדֻכָּֽא׃

Du jaga enkjor burt tomhendt’ burt, slo armen av på faderlause.

10 עַל־כֵּ֭ן סְבִיבוֹתֶ֣יךָ פַחִ֑ים וִֽ֝יבַהֶלְךָ פַּ֣חַד פִּתְאֹֽם׃

Difor ligg snaror kringum deg, og rædsla skræmer deg so brått.

11 אוֹ־חֹ֥שֶׁךְ לֹֽא־תִרְאֶ֑ה וְֽשִׁפְעַת־מַ֥יִם תְּכַסֶּֽךָּ׃

Ell’ vert du ikkje myrkret var, den flaum som fossar yver deg?

12 הֲֽלֹא־אֱ֭לוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם וּרְאֵ֤ה רֹ֖אשׁ כּוֹכָבִ֣ים כִּי־רָֽמּוּ׃

Bur ikkje Gud i himmelhøgd, sjå øvste stjernor, høgt dei sit!

13 וְֽ֭אָמַרְתָּ מַה־יָּ֣דַֽע אֵ֑ל הַבְעַ֖ד עֲרָפֶ֣ל יִשְׁפּֽוֹט׃

Du segjer so: «Kva veit vel Gud? Kann attum skyerne han døma?

14 עָבִ֣ים סֵֽתֶר־ל֭וֹ וְלֹ֣א יִרְאֶ֑ה וְח֥וּג שָׁ֝מַ֗יִם יִתְהַלָּֽךְ׃

For skyer dimmer augo hans; han hev sin gang på himmelkvelven.»

15 הַאֹ֣רַח עוֹלָ֣ם תִּשְׁמֹ֑ר אֲשֶׁ֖ר דָּרְכ֣וּ מְתֵי־אָֽוֶן׃

Seg, vil du fylgja fortids-vegen, den stig som illverksmenner gjekk?

16 אֲשֶֽׁר־קֻמְּט֥וּ וְלֹא־עֵ֑ת נָ֝הָ֗ר יוּצַ֥ק יְסוֹדָֽם׃

Dei som i utid tekne vart - og deira grunn flaut burt i flaum -

17 הָאֹמְרִ֣ים לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וּמַה־יִּפְעַ֖ל שַׁדַּ֣י לָֽמוֹ׃

som sagde til Gud: «Haldt du deg burte!» Kva skulde Allvald vel deim gjera?

18 וְה֤וּא מִלֵּ֣א בָתֵּיהֶ֣ם ט֑וֹב וַעֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי׃

Endå han signa deira hus - langt burt frå meg med gudlaus råd!

19 יִרְא֣וּ צַדִּיקִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְ֝נָקִ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ׃

Rettvise folk det såg med gleda, og den skuldlause spotta deim:

20 אִם־לֹ֣א נִכְחַ֣ד קִימָ֑נוּ וְ֝יִתְרָ֗ם אָ֣כְלָה אֵֽשׁ׃

«Fiendarn’ våre gjekk til grunns! Sjå elden øydde det dei leivde!»

21 הַסְכֶּן־נָ֣א עִמּ֑וֹ וּשְׁלם בָּ֝הֶ֗ם תְּֽבוֹאַתְךָ֥ טוֹבָֽה׃

Vert ven med honom, og få fred! So skal og lukka timast deg.

22 קַח־נָ֣א מִפִּ֣יו תּוֹרָ֑ה וְשִׂ֥ים אֲ֝מָרָ֗יו בִּלְבָבֶֽךָ׃

Og tak so lærdom av hans munn, og legg deg ordi hans på hjarta!

23 אִם־תָּשׁ֣וּב עַד־שַׁ֭דַּי תִּבָּנֶ֑ה תַּרְחִ֥יק עַ֝וְלָ֗ה מֵאָהֳלֶֽךָ׃

Vend um til Allvald, då du byggjest og jagar syndi frå ditt tjeld.

24 וְשִׁית־עַל־עָפָ֥ר בָּ֑צֶר וּבְצ֖וּר נְחָלִ֣ים אוֹפִֽיר׃

Kast gullet ditt i moldi ned - Ofir-gull millom bekkjesteinar.

25 וְהָיָ֣ה שַׁדַּ֣י בְּצָרֶ֑יךָ וְכֶ֖סֶף תּוֹעָפ֣וֹת לָֽךְ׃

Allvald skal vera då ditt gull og haugar utav sylv for deg.

26 כִּי־אָ֭ז עַל־שַׁדַּ֣י תִּתְעַנָּ֑ג וְתִשָּׂ֖א אֶל־אֱל֣וֹהַּ פָּנֶֽיךָ׃

Då skal du frygda deg i Allvald, di åsyn lyfta upp til Gud.

27 תַּעְתִּ֣יר אֵ֭לָיו וְיִשְׁמָעֶ֑ךָּ וּנְדָרֶ֥יךָ תְשַׁלֵּֽם׃

Og når du ropar, vil han høyra, so du kann halda det du lovar.

28 וְֽתִגְזַר־א֭וֹמֶר וְיָ֣קָם לָ֑ךְ וְעַל־דְּ֝רָכֶ֗יךָ נָ֣גַֽהּ אֽוֹר׃

Det du deg etlar, skal du vinna, og ljos skal skina på din veg.

29 כִּֽי־הִ֭שְׁפִּילוּ וַתֹּ֣אמֶר גֵּוָ֑ה וְשַׁ֖ח עֵינַ֣יִם יוֹשִֽׁעַ׃

Gjeng vegen ned, du ropar: «Upp!» Han hjelpar den bljug-øygde mann.

30 יְֽמַלֵּ֥ט אִֽי־נָקִ֑י וְ֝נִמְלַ֗ט בְּבֹ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃ פ

Ja, ikkje-skuldfri mann han bergar, frelst vert han ved di reine hand.»