זְכַרְיָה 8

1 וַיְהִ֛י דְּבַר־יְהוָ֥ה צְבָאֹ֖ות לֵאמֹֽר׃

Og Herrens, hærskarenes Guds ord kom, og det lød så:

2 כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָאֹ֔ות קִנֵּ֥אתִי לְצִיֹּ֖ון קִנְאָ֣ה גְדֹולָ֑ה וְחֵמָ֥ה גְדֹולָ֖ה קִנֵּ֥אתִי לָֽהּ׃

Så sier Herren, hærskarenes Gud: Jeg er såre nidkjær for Sion, ja, med stor harme er jeg nidkjær for det.

3 כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַׁ֚בְתִּי אֶל־צִיֹּ֔ון וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתֹ֣וךְ יְרֽוּשָׁלָ֑͏ִם וְנִקְרְאָ֤ה יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת וְהַר־יְהוָ֥ה צְבָאֹ֖ות הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ׃ ס

Så sier Herren: Jeg vender tilbake til Sion og vil bo i Jerusalem, og Jerusalem skal kalles den trofaste stad, og Herrens, hærskarenes Guds berg det hellige berg.

4 כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָאֹ֔ות עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנֹ֔ות בִּרְחֹבֹ֖ות יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתֹּ֛ו בְּיָדֹ֖ו מֵרֹ֥ב יָמִֽים׃

Så sier Herren, hærskarenes Gud: Ennu en gang skal gamle menn og kvinner sitte på torvene i Jerusalem, hver med sin stav i hånden for sin høie alders skyld,

5 וּרְחֹבֹ֤ות הָעִיר֙ יִמָּ֣לְא֔וּ יְלָדִ֖ים וִֽילָדֹ֑ות מְשַׂחֲקִ֖ים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ׃ ס

og torvene i byen skal være fulle av gutter og piker, som leker på torvene der.

6 כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָאֹ֔ות כִּ֣י יִפָּלֵ֗א בְּעֵינֵי֙ שְׁאֵרִית֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם גַּם־בְּעֵינַי֙ יִפָּלֵ֔א נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֹֽות׃ פ

Så sier Herren, hærskarenes Gud: Om dette kan være umulig i deres øine som er blitt igjen av dette folk i de dager, mon det da også skulde være umulig i mine øine? sier Herren, hærskarenes Gud.

7 כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָאֹ֔ות הִנְנִ֥י מֹושִׁ֛יעַ אֶת־עַמִּ֖י מֵאֶ֣רֶץ מִזְרָ֑ח וּמֵאֶ֖רֶץ מְבֹ֥וא הַשָּֽׁמֶשׁ׃

Så sier Herren, hærskarenes Gud: Se, jeg frelser mitt folk fra de land der solen går op, og fra de land der den går ned,

8 וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם וְשָׁכְנ֖וּ בְּתֹ֣וךְ יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים בֶּאֱמֶ֖ת וּבִצְדָקָֽה׃ ס

og jeg lar dem komme hit, og de skal bo i Jerusalem, og de skal være mitt folk, og jeg vil være deres Gud i sannhet og rettferdighet.

9 כֹּֽה־אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאֹות֒ תֶּחֱזַ֣קְנָה יְדֵיכֶ֔ם הַשֹּֽׁמְעִים֙ בַּיָּמִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֵ֖ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה מִפִּי֙ הַנְּבִיאִ֔ים אֲ֠שֶׁר בְּיֹ֞ום יֻסַּ֨ד בֵּית־יְהוָ֧ה צְבָאֹ֛ות הַהֵיכָ֖ל לְהִבָּנֹֽות׃

Så sier Herren, hærskarenes Gud: La eders hender være sterke, I som i denne tid hører disse ord av de profeters munn som talte på den dag da grunnen blev lagt til Herrens, hærskarenes Guds hus, templet som skulde bygges!

10 כִּ֗י לִפְנֵי֙ הַיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם שְׂכַ֤ר הָֽאָדָם֙ לֹ֣א נִֽהְיָ֔ה וּשְׂכַ֥ר הַבְּהֵמָ֖ה אֵינֶ֑נָּה וְלַיֹּוצֵ֨א וְלַבָּ֤א אֵין־שָׁלֹום֙ מִן־הַצָּ֔ר וַאֲשַׁלַּ֥ח אֶת־כָּל־הָאָדָ֖ם אִ֥ישׁ בְּרֵעֵֽהוּ׃

For før den tid kom det intet ut hverken av menneskers eller dyrs arbeid; og ingen hadde fred for fienden, enten han drog ut eller han drog inn; for jeg slapp alle mennesker løs mot hverandre.

11 וְעַתָּ֗ה לֹ֣א כַיָּמִ֤ים הָרִֽאשֹׁנִים֙ אֲנִ֔י לִשְׁאֵרִ֖ית הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֹֽות׃

Men nu vil jeg ikke være som i tidligere dager mot dem som er blitt igjen av dette folk, sier Herren, hærskarenes Gud;

12 כִּֽי־זֶ֣רַע הַשָּׁלֹ֗ום הַגֶּ֜פֶן תִּתֵּ֤ן פִּרְיָהּ֙ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְהַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ טַלָּ֑ם וְהִנְחַלְתִּ֗י אֶת־שְׁאֵרִ֛ית הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֶת־כָּל־אֵֽלֶּה׃

nu skal sæden være fredet: Vintreet skal gi sin frukt, jorden skal gi sin grøde, og himmelen skal gi sin dugg, og jeg vil la dem som er blitt igjen av dette folk, få alt dette til eie.

13 וְהָיָ֡ה כַּאֲשֶׁר֩ הֱיִיתֶ֨ם קְלָלָ֜ה בַּגֹּויִ֗ם בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֵּ֚ן אֹושִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם בְּרָכָ֑ה אַל־תִּירָ֖אוּ תֶּחֱזַ֥קְנָה יְדֵיכֶֽם׃ ס

Og det skal skje at likesom I, Judas hus og Israels hus, har vært en forbannelse blandt hedningene, således vil jeg nu frelse eder, og I skal bli en velsignelse; frykt ikke! La eders hender være sterke!

14 כִּ֣י כֹ֣ה אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאֹות֒ כַּאֲשֶׁ֨ר זָמַמְ֜תִּי לְהָרַ֣ע לָכֶ֗ם בְּהַקְצִ֤יף אֲבֹֽתֵיכֶם֙ אֹתִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָאֹ֑ות וְלֹ֖א נִחָֽמְתִּי׃

For så sier Herren, hærskarenes Gud: Likesom jeg satte mig fore å gjøre eder ondt da eders fedre vakte min vrede, sier Herren, hærskarenes Gud, og jeg ikke angret det,

15 כֵּ֣ן שַׁ֤בְתִּי זָמַ֙מְתִּי֙ בַּיָּמִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְהֵיטִ֥יב אֶת־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם וְאֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה אַל־תִּירָֽאוּ׃

således har jeg i disse dager satt mig fore å gjøre vel mot Jerusalem og Judas hus; frykt ikke!

16 אֵ֥לֶּה הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשׂ֑וּ דַּבְּר֤וּ אֱמֶת֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ אֱמֶת֙ וּמִשְׁפַּ֣ט שָׁלֹ֔ום שִׁפְט֖וּ בְּשַׁעֲרֵיכֶֽם׃

Dette er det I skal gjøre: Tal sannhet med hverandre, døm på tinge rettferdige dommer og dommer som skaper fred,

17 וְאִ֣ישׁ ׀ אֶת־רָעַ֣ת רֵעֵ֗הוּ אַֽל־תַּחְשְׁבוּ֙ בִּלְבַבְכֶ֔ם וּשְׁבֻ֥עַת שֶׁ֖קֶר אַֽל־תֶּאֱהָ֑בוּ כִּ֧י אֶת־כָּל־אֵ֛לֶּה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖אתִי נְאֻם־יְהוָֽה׃ ס

tenk ikke ut ondt mot hverandre i eders hjerte, og elsk ikke falsk ed! For alt dette hater jeg, sier Herren.

18 וַיְהִ֛י דְּבַר־יְהוָ֥ה צְבָאֹ֖ות אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

Og Herrens, hærskarenes Guds ord kom til mig, og det lød så:

19 כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֣ה צְבָאֹ֗ות צֹ֣ום הָרְבִיעִ֡י וְצֹ֣ום הַחֲמִישִׁי֩ וְצֹ֨ום הַשְּׁבִיעִ֜י וְצֹ֣ום הָעֲשִׂירִ֗י יִהְיֶ֤ה לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְשָׂשֹׂ֣ון וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹעֲדִ֖ים טֹובִ֑ים וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁלֹ֖ום אֱהָֽבוּ׃ פ

Så sier Herren, hærskarenes Gud: Fasten i den fjerde måned og i den femte og i den syvende og i den tiende måned skal bli Judas hus til fryd og glede og til glade høitider. Men elsk sannhet og fred!

20 כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָאֹ֑ות עֹ֚ד אֲשֶׁ֣ר יָבֹ֣אוּ עַמִּ֔ים וְיֹשְׁבֵ֖י עָרִ֥ים רַבֹּֽות׃

Så sier Herren, hærskarenes Gud: Ennu en gang skal det skje at hele folkeslag og mange byers innbyggere skal komme hit.

21 וְֽהָלְכ֡וּ יֹשְׁבֵי֩ אַחַ֨ת אֶל־אַחַ֜ת לֵאמֹ֗ר נֵלְכָ֤ה הָלֹוךְ֙ לְחַלֹּות֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וּלְבַקֵּ֖שׁ אֶת־יְהוָ֣ה צְבָאֹ֑ות אֵלְכָ֖ה גַּם־אָֽנִי׃

Og innbyggerne i den ene by skal gå til den andre og si: La oss gå avsted for å bønnfalle Herren og for å søke ham, Herren, hærskarenes Gud! Jeg vil gå, jeg og.

22 וּבָ֨אוּ עַמִּ֤ים רַבִּים֙ וְגֹויִ֣ם עֲצוּמִ֔ים לְבַקֵּ֛שׁ אֶת־יְהוָ֥ה צְבָאֹ֖ות בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וּלְחַלֹּ֖ות אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃ ס

Og mange folkeslag og tallrike hedningefolk skal komme for å søke Herren, hærskarenes Gud, i Jerusalem og for å bønnfalle Herren.

23 כֹּ֥ה אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאֹות֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֤ר יַחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנֹ֣ות הַגֹּויִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם׃ ס

Så sier Herren, hærskarenes Gud: I de dager skal det skje at ti menn av alle hedningefolkenes tungemål skal gripe fatt i en jødisk manns kappefald og si: Vi vil gå med eder; for vi har hørt at Gud er med eder.