תְהִלִּים 136
| הֹוד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־טֹ֑וב כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 1 |
Danket Jahwe, denn er ist gütig, denn ewig währt seine Gnade.
| הֹ֭ודוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 2 |
Danket dem Gott der Götter, denn ewig währt seine Gnade.
| הֹ֭ודוּ לַאֲדֹנֵ֣י הָאֲדֹנִ֑ים כִּ֖י לְעֹלָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 3 |
Danket dem Herrn der Herren, denn ewig währt seine Gnade.
| לְעֹ֘שֵׂ֤ה נִפְלָאֹ֣ות גְּדֹלֹ֣ות לְבַדֹּ֑ו כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 4 |
Der allein große Wunder thut, denn ewig währt seine Gnade,
| לְעֹשֵׂ֣ה הַ֭שָּׁמַיִם בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 5 |
der den Himmel mit Einsicht schuf, denn ewig währt seine Gnade,
| לְרֹקַ֣ע הָ֭אָרֶץ עַל־הַמָּ֑יִם כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 6 |
der die Erde auf den Wassern ausbreitete, denn ewig währt seine Gnade.
| לְ֭עֹשֵׂה אֹורִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 7 |
Der große Lichter schuf, denn ewig währt seine Gnade,
| אֶת־הַ֭שֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת בַּיֹּ֑ום כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 8 |
die Sonne zur Herrschaft über den Tag, denn ewig währt seine Gnade,
| אֶת־הַיָּרֵ֣חַ וְ֭כֹוכָבִים לְמֶמְשְׁלֹ֣ות בַּלָּ֑יְלָה כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 9 |
den Mond und die Sterne zur Herrschaft über die Nacht, denn ewig währt seine Gnade.
| לְמַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכֹורֵיהֶ֑ם כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 10 |
Der die Ägypter in ihren Erstgebornen schlug, denn ewig währt seine Gnade,
| וַיֹּוצֵ֣א יִ֭שְׂרָאֵל מִתֹּוכָ֑ם כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 11 |
und Israel aus ihrer Mitte führte, denn ewig währt seine Gnade,
| בְּיָ֣ד חֲ֭זָקָה וּבִזְרֹ֣ועַ נְטוּיָ֑ה כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 12 |
mit starker Hand und ausgerecktem Arm, denn ewig währt seine Gnade.
| לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 13 |
Der das Schilfmeer in Stücke zerschnitt, denn ewig währt seine Gnade,
| וְהֶעֱבִ֣יר יִשְׂרָאֵ֣ל בְּתֹוכֹ֑ו כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 14 |
und Israel mitten hindurchgehen ließ, denn ewig währt seine Gnade,
| וְנִ֘עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵילֹ֣ו בְיַם־ס֑וּף כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 15 |
und den Pharao und sein Heer ins Schilfmeer schüttelte, denn ewig währt seine Gnade.
| לְמֹולִ֣יךְ עַ֭מֹּו בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 16 |
Der sein Volk durch die Wüste geleitete, denn ewig währt seine Gnade,
| לְ֭מַכֵּה מְלָכִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 17 |
der große Könige schlug, denn ewig währt seine Gnade,
| וֽ͏ַ֭יַּהֲרֹג מְלָכִ֣ים אַדִּירִ֑ים כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 18 |
und majestätische Könige tötete: denn ewig währt seine Gnade,
| לְ֭סִיחֹון מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֑י כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 19 |
Sihon, den König der Amoriter, denn ewig währt seine Gnade,
| וּ֭לְעֹוג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 20 |
und Og, den König von Basan, denn ewig währt seine Gnade.
| וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם לְנַחֲלָ֑ה כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 21 |
und er gab ihr Land zum Besitztum, denn ewig währt seine Gnade,
| נַ֭חֲלָה לְיִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדֹּ֑ו כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 22 |
zum Besitztum seinem Knecht Israel, denn ewig währt seine Gnade.
| שֶׁ֭בְּשִׁפְלֵנוּ זָ֣כַר לָ֑נוּ כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 23 |
Der in unserer Niedrigkeit an uns gedachte, denn ewig währt seine Gnade,
| וַיִּפְרְקֵ֥נוּ מִצָּרֵ֑ינוּ כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 24 |
und uns losriß von unseren Bedrängern, denn ewig währt seine Gnade.
| נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לְכָל־בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 25 |
Der allem Fleische Speise giebt, denn ewig währt seine Gnade:
| הֹ֭ודוּ לְאֵ֣ל הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֖י לְעֹולָ֣ם חַסְדֹּֽו׃ | 26 |
Danket dem Gotte des Himmels, denn ewig währt seine Gnade!
