נחמיה 10
| וְעַ֖ל הַחֲתוּמִ֑ים נְחֶמְיָ֧ה הַתִּרְשָׁ֛תָא בֶּן־חֲכַלְיָ֖ה וְצִדְקִיָּֽה׃ | 1 |
Und auf der untersiegelten Schrift standen die Namen: Nehemia, der Tirsatha, der Sohn Hakaljas, und Zidkija. -
| שְׂרָיָ֥ה עֲזַרְיָ֖ה יִרְמְיָֽה׃ | 2 |
Seraja, Asarja, Jeremia,
| פַּשְׁח֥וּר אֲמַרְיָ֖ה מַלְכִּיָּֽה׃ | 3 |
Paschchur, Amarja, Malkija,
| חַטּ֥וּשׁ שְׁבַנְיָ֖ה מַלּֽוּךְ׃ | 4 |
Hattusch, Schebanja, Malluk,
| חָרִ֥ם מְרֵמֹ֖ות עֹֽבַדְיָֽה׃ | 5 |
Harim, Meremoth, Obadja,
| דָּנִיֵּ֥אל גִּנְּתֹ֖ון בָּרֽוּךְ׃ | 6 |
Daniel, Ginnethon, Baruk,
| מְשֻׁלָּ֥ם אֲבִיָּ֖ה מִיָּמִֽן׃ | 7 |
Meschullam, Abija, Mijamin,
| מַֽעַזְיָ֥ה בִלְגַּ֖י שְׁמַֽעְיָ֑ה אֵ֖לֶּה הַכֹּהֲנִֽים׃ ס | 8 |
Maasja, Bilgai, Schemaja; das waren die Priester. -
| וְֽהַלְוִיִּ֑ם וְיֵשׁ֙וּעַ֙ בֶּן־אֲזַנְיָ֔ה בִּנּ֕וּי מִבְּנֵ֥י חֵנָדָ֖ד קַדְמִיאֵֽל׃ | 9 |
Und die Leviten, nämlich Jeschua, der Sohn Asanjas, Binnui, von den Söhnen Henadads, Kadmiel;
| וַאֲחֵיהֶ֑ם שְׁבַנְיָ֧ה הֹֽודִיָּ֛ה קְלִיטָ֖א פְּלָאיָ֥ה חָנָֽן׃ | 10 |
und ihre Brüder: Schebanja, Hodija, Kelita, Pelaja, Hanan,
| מִיכָ֥א רְחֹ֖וב חֲשַׁבְיָֽה׃ | 11 |
Micha, Rechob, Haschabja,
| זַכּ֥וּר שֵׁרֵֽבְיָ֖ה שְׁבַנְיָֽה׃ | 12 |
Sakkur, Scherebja, Schebanja,
| הֹודִיָּ֥ה בָנִ֖י בְּנִֽינוּ׃ ס | 13 |
Hodija, Bani, Beninu. -
| רָאשֵׁ֖י הָעָ֑ם פַּרְעֹשׁ֙ פַּחַ֣ת מֹואָ֔ב עֵילָ֥ם זַתּ֖וּא בָּנִֽי׃ | 14 |
Die Häupter des Volkes: Parhosch, Pachath-Moab, Elam, Sattu, Bani,
| בֻּנִּ֥י עַזְגָּ֖ד בֵּבָֽי׃ | 15 |
Bunni, Asgad, Bebai,
| אֲדֹנִיָּ֥ה בִגְוַ֖י עָדִֽין׃ | 16 |
Adonija, Bigwai, Adin,
| אָטֵ֥ר חִזְקִיָּ֖ה עַזּֽוּר׃ | 17 |
Ater, Hiskija, Assur,
| הֹודִיָּ֥ה חָשֻׁ֖ם בֵּצָֽי׃ | 18 |
Hodija, Haschum, Bezai,
| חָרִ֥יף עֲנָתֹ֖ות נֹובָי (נֵיבָֽי)׃ | 19 |
Hariph, Anathoth, Nobai, [Nach and. Lesart: Nibai]
| מַגְפִּיעָ֥שׁ מְשֻׁלָּ֖ם חֵזִֽיר׃ | 20 |
Magpiasch, Meschullam, Hesir,
| מְשֵׁיזַבְאֵ֥ל צָדֹ֖וק יַדּֽוּעַ׃ | 21 |
Meschesabeel, Zadok, Jaddua,
| פְּלַטְיָ֥ה חָנָ֖ן עֲנָיָֽה׃ | 22 |
Pelatja, Hanan, Anaja,
| הֹושֵׁ֥עַ חֲנַנְיָ֖ה חַשּֽׁוּב׃ | 23 |
Hoschea, Hananja, Haschub,
| הַלֹּוחֵ֥שׁ פִּלְחָ֖א שֹׁובֵֽק׃ | 24 |
Hallochesch, Pilcha, Schobek,
| רְח֥וּם חֲשַׁבְנָ֖ה מַעֲשֵׂיָֽה׃ | 25 |
Rechum, Haschabna, Maaseja,
| וַאֲחִיָּ֥ה חָנָ֖ן עָנָֽן׃ | 26 |
und Achija, Hanan, Anan,
| מַלּ֥וּךְ חָרִ֖ם בַּעֲנָֽה׃ | 27 |
Malluk, Harim, Baana.
| וּשְׁאָ֣ר הָעָ֡ם הַכֹּהֲנִ֣ים הַ֠לְוִיִּם הַשֹּׁועֲרִ֨ים הַמְשֹׁרְרִ֜ים הַנְּתִינִ֗ים וְֽכָל־הַנִּבְדָּ֞ל מֵעַמֵּ֤י הָאֲרָצֹות֙ אֶל־תֹּורַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים נְשֵׁיהֶ֖ם בְּנֵיהֶ֣ם וּבְנֹתֵיהֶ֑ם כֹּ֖ל יֹודֵ֥עַ מֵבִֽין׃ | 28 |
Und das übrige Volk, die Priester, die Leviten, die Torhüter, die Sänger, die Nethinim, und alle, welche sich von den Völkern der Länder zu dem Gesetz Gottes abgesondert hatten, ihre Weiber, ihre Söhne und ihre Töchter, alle, die Erkenntnis und Einsicht hatten,
| מַחֲזִיקִ֣ים עַל־אֲחֵיהֶם֮ אַדִּירֵיהֶם֒ וּבָאִ֞ים בְּאָלָ֣ה וּבִשְׁבוּעָ֗ה לָלֶ֙כֶת֙ בְּתֹורַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר נִתְּנָ֔ה בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־הֽ͏ָאֱלֹהִ֑ים וְלִשְׁמֹ֣ור וְלַעֲשֹׂ֗ות אֶת־כָּל־מִצְוֹת֙ יְהוָ֣ה אֲדֹנֵ֔ינוּ וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְחֻקָּֽיו׃ | 29 |
schlossen sich ihren Brüdern, den Vornehmen unter ihnen, an und traten in Eid und Schwur, nach dem Gesetz Gottes, welches durch Mose, den Knecht Gottes, gegeben worden ist, zu wandeln und alle Gebote Jehovas, unseres Herrn, und seine Rechte und seine Satzungen zu beobachten und zu tun;
| וַאֲשֶׁ֛ר לֹא־נִתֵּ֥ן בְּנֹתֵ֖ינוּ לְעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לֹ֥א נִקַּ֖ח לְבָנֵֽינוּ׃ | 30 |
und daß wir unsere Töchter den Völkern des Landes nicht geben, noch ihre Töchter für unsere Söhne nehmen wollten;
| וְעַמֵּ֣י הָאָ֡רֶץ הַֽמְבִיאִים֩ אֶת־הַמַּקָּחֹ֨ות וְכָל־שֶׁ֜בֶר בְּיֹ֤ום הַשַּׁבָּת֙ לִמְכֹּ֔ור לֹא־נִקַּ֥ח מֵהֶ֛ם בַּשַּׁבָּ֖ת וּבְיֹ֣ום קֹ֑דֶשׁ וְנִטֹּ֛שׁ אֶת־הַשָּׁנָ֥ה הַשְּׁבִיעִ֖ית וּמַשָּׁ֥א כָל־יָֽד׃ | 31 |
und daß, wenn die Völker des Landes am Sabbathtage Waren und allerlei Getreide zum Verkauf brächten, wir es ihnen am Sabbath oder an einem anderen heiligen Tage nicht abnehmen wollten; und daß wir im siebten Jahre das Land brach liegen lassen und auf das Darlehn einer jeden Hand verzichten wollten. [W. und daß wir das siebte Jahr und das Darlehn einer jeden Hand liegen lassen wollten. Vergl. 2. Mose 23,11; 5. Mose 15, 1. 2]
| וְהֶעֱמַ֤דְנוּ עָלֵ֙ינוּ֙ מִצְוֹ֔ת לָתֵ֥ת עָלֵ֛ינוּ שְׁלִשִׁ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בַּשָּׁנָ֑ה לַעֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃ | 32 |
Und wir verpflichteten uns dazu, [W. und wir setzten uns Gebote fest] uns den dritten Teil eines Sekels im Jahre für den Dienst des Hauses unseres Gottes aufzuerlegen:
| לְלֶ֣חֶם הַֽמַּעֲרֶ֡כֶת וּמִנְחַ֣ת הַתָּמִ֣יד וּלְעֹולַ֣ת הַ֠תָּמִיד הַשַּׁבָּתֹ֨ות הֶחֳדָשִׁ֜ים לַמֹּועֲדִ֗ים וְלַקֳּדָשִׁים֙ וְלַ֣חַטָּאֹ֔ות לְכַפֵּ֖ר עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכֹ֖ל מְלֶ֥אכֶת בֵּית־אֱלֹהֵֽינוּ׃ ס | 33 |
für das Schichtbrot und das beständige Speisopfer, und für das beständige Brandopfer und für dasjenige der Sabbathe und der Neumonde, [Vergl. 4. Mose 28,9-15] für die Feste [S. die Anm. zu 3. Mose 23,2] und für die heiligen [O. geheiligten] Dinge und für die Sündopfer, um Sühnung zu tun für Israel, und für alles Werk des Hauses unseres Gottes.
| וְהַגֹּורָלֹ֨ות הִפַּ֜לְנוּ עַל־קֻרְבַּ֣ן הָעֵצִ֗ים הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּם֮ וְהָעָם֒ לְ֠הָבִיא לְבֵ֨ית אֱלֹהֵ֧ינוּ לְבֵית־אֲבֹתֵ֛ינוּ לְעִתִּ֥ים מְזֻמָּנִ֖ים שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה לְבַעֵ֗ר עַל־מִזְבַּח֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כַּכָּת֖וּב בַּתֹּורָֽה׃ | 34 |
Und wir, die Priester, die Leviten und das Volk, warfen Lose über die Holzspende, um sie [Eig. es, d. h. das Holz] zum Hause unseres Gottes zu bringen, nach unseren Vaterhäusern, zu bestimmten Zeiten, Jahr für Jahr, zum Verbrennen auf dem Altar Jehovas, unseres Gottes, wie es in dem Gesetz vorgeschrieben ist.
| וּלְהָבִ֞יא אֶת־בִּכּוּרֵ֣י אַדְמָתֵ֗נוּ וּבִכּוּרֵ֛י כָּל־פְּרִ֥י כָל־עֵ֖ץ שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה לְבֵ֖ית יְהוָֽה׃ | 35 |
Und wir verpflichteten uns, die Erstlinge unseres Landes und die Erstlinge aller Früchte von allerlei Bäumen Jahr für Jahr zum Hause Jehovas zu bringen,
| וְאֶת־בְּכֹרֹ֤ות בָּנֵ֙ינוּ֙ וּבְהֶמְתֵּ֔ינוּ כַּכָּת֖וּב בַּתֹּורָ֑ה וְאֶת־בְּכֹורֵ֨י בְקָרֵ֜ינוּ וְצֹאנֵ֗ינוּ לְהָבִיא֙ לְבֵ֣ית אֱלֹהֵ֔ינוּ לַכֹּ֣הֲנִ֔ים הַמְשָׁרְתִ֖ים בְּבֵ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃ | 36 |
und die Erstgeborenen unserer Söhne und unseres Viehes, wie es in dem Gesetz vorgeschrieben ist; und die Erstgeborenen unserer Rinder und unseres Kleinviehes zum Hause unseres Gottes zu den Priestern zu bringen, welche den Dienst verrichten im Hause unseres Gottes.
| וְאֶת־רֵאשִׁ֣ית עֲרִיסֹתֵ֣ינוּ וּ֠תְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִ֨י כָל־עֵ֜ץ תִּירֹ֣ושׁ וְיִצְהָ֗ר נָבִ֤יא לַכֹּהֲנִים֙ אֶל־לִשְׁכֹ֣ות בֵּית־אֱלֹהֵ֔ינוּ וּמַעְשַׂ֥ר אַדְמָתֵ֖נוּ לַלְוִיִּ֑ם וְהֵם֙ הַלְוִיִּ֔ם הַֽמְעַשְּׂרִ֔ים בְּכֹ֖ל עָרֵ֥י עֲבֹדָתֵֽנוּ׃ | 37 |
Und den Erstling unseres Schrotmehls und unsere Hebopfer, und die Früchte von allerlei Bäumen, Most und Öl wollen wir den Priestern bringen in die Zellen des Hauses unseres Gottes; und den Zehnten unseres Landes den Leviten. Denn sie, die Leviten, sind es, welche den Zehnten erheben in allen Städten unseres Ackerbaues;
| וְהָיָ֨ה הַכֹּהֵ֧ן בֶּֽן־אַהֲרֹ֛ן עִם־הַלְוִיִּ֖ם בַּעְשֵׂ֣ר הַלְוִיִּ֑ם וְהַלְוִיִּ֞ם יַעֲל֨וּ אֶת־מַעֲשַׂ֤ר הַֽמַּעֲשֵׂר֙ לְבֵ֣ית אֱלֹהֵ֔ינוּ אֶל־הַלְּשָׁכֹ֖ות לְבֵ֥ית הָאֹוצָֽר׃ | 38 |
und der Priester, der Sohn Aarons, soll bei den Leviten sein, wenn die Leviten den Zehnten erheben. Und die Leviten sollen den Zehnten vom Zehnten zum Hause unseres Gottes hinaufbringen, in die Zellen des Schatzhauses.
| כִּ֣י אֶל־הַ֠לְּשָׁכֹות יָבִ֨יאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבְנֵ֣י הַלֵּוִ֗י אֶת־תְּרוּמַ֣ת הַדָּגָן֮ הַתִּירֹ֣ושׁ וְהַיִּצְהָר֒ וְשָׁם֙ כְּלֵ֣י הַמִּקְדָּ֔שׁ וְהַכֹּהֲנִים֙ הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים וְהַשֹּׁועֲרִ֖ים וְהַמְשֹׁרְרִ֑ים וְלֹ֥א נַעֲזֹ֖ב אֶת־בֵּ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃ | 39 |
Denn in die Zellen sollen die Kinder Israel und die Kinder Levi das Hebopfer vom Getreide, vom Most und Öl bringen; denn dort sind die heiligen Geräte und die Priester, welche den Dienst verrichten, und die Torhüter und die Sänger. Und so wollen wir das Haus unseres Gottes nicht verlassen.
