< תהילים 99 >
יְהֹוָה מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָֽרֶץ׃ | 1 |
Herren er konge, folki skjelv; han sit på kerubar, jordi ruggar.
יְהֹוָה בְּצִיּוֹן גָּדוֹל וְרָם הוּא עַל־כׇּל־הָעַמִּֽים׃ | 2 |
Herren er stor i Sion, og høg er han yver alle folk.
יוֹדוּ שִׁמְךָ גָּדוֹל וְנוֹרָא קָדוֹשׁ הֽוּא׃ | 3 |
Dei skal prisa ditt namn, det store og skræmelege, heilag er han.
וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב ׀ אַתָּה עָשִֽׂיתָ׃ | 4 |
Og i si magt elskar kongen det som rett er; du held rettvisa uppe, du hev gjort rett og rettferd i Jakob.
רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְֽהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הֽוּא׃ | 5 |
Høglova Herren, vår Gud, og fall ned for hans fotskammel! Heilag er han.
מֹשֶׁה וְאַֽהֲרֹן ׀ בְּֽכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל־יְהֹוָה וְהוּא יַעֲנֵֽם׃ | 6 |
Moses og Aron var millom hans prestar, og Samuel millom deim som kalla på hans namn; dei ropa til Herren, og han svara deim.
בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָֽתַן־לָֽמוֹ׃ | 7 |
I ein skystolpe tala han til deim, dei heldt hans vitnemål og den lov han gav deim.
יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל־עֲלִילוֹתָֽם׃ | 8 |
Herre vår Gud, du svara deim, du var deim ein Gud som tilgav deim, men og ein hemnar yver deira gjerningar.
רוֹמְמוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְֽהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קׇדְשׁוֹ כִּי־קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ׃ | 9 |
Høglova Herren, vår Gud! Og fall ned for hans heilage fjell! For heilag er Herren, vår Gud.