תהילים 69

1 לַמְנַצֵּחַ ׀ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִֽד׃ הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד־נָֽפֶשׁ׃

Psalmus David, in finem, pro iis, qui commutabuntur. Salvum me fac Deus: quoniam intraverunt aquae usque ad animam meam.

2 טָבַעְתִּי ׀ בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מׇעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי־מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָֽתְנִי׃

Infixus sum in limo profundi: et non est substantia. Veni in altitudinem maris: et tempestas demersit me.

3 יָגַעְתִּי בְקׇרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָֽי׃

Laboravi clamans, raucae factae sunt fauces meae: defecerunt oculi mei, dum spero in Deum meum.

4 רַבּוּ ׀ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹֽא־גָזַלְתִּי אָז אָשִֽׁיב׃

Multiplicati sunt super capillos capitis mei, qui oderunt me gratis. Confortati sunt qui persecuti sunt me inimici mei iniuste: quae non rapui, tunc exolvebam.

5 אֱֽלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹֽא־נִכְחָֽדוּ׃

Deus tu scis insipientiam meam: et delicta mea a te non sunt abscondita.

6 אַל־יֵבֹשׁוּ בִי ׀ קֹוֶיךָ אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת אַל־יִכָּלְמֽוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל׃

Non erubescant in me qui expectant te Domine, Domine virtutum. Non confundantur super me qui quaerunt te, Deus Israel.

7 כִּֽי־עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָֽי׃

Quoniam propter te sustinui opprobrium: operuit confusio faciem meam.

8 מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנׇכְרִי לִבְנֵי אִמִּֽי׃

Extraneus factus sum fratribus meis, et peregrinus filiis matris meae.

9 כִּֽי־קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָֽי׃

Quoniam zelus domus tuae comedit me: et opprobria exprobrantium tibi, ceciderunt super me.

10 וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִֽי׃

Et operui in ieiunio animam meam: et factum est in opprobrium mihi.

11 וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָֽׁל׃

Et posui vestimentum meum cilicium: et factus sum illis in parabolam.

12 יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָֽר׃

Adversum me loquebantur qui sedebant in porta: et in me psallebant qui bibebant vinum.

13 וַאֲנִי תְפִלָּֽתִי־לְךָ ׀ יְהֹוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרׇב־חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶֽךָ׃

Ego vero orationem meam ad te Domine: tempus beneplaciti Deus. In multitudine misericordiae tuae exaudi me, in veritate salutis tuae:

14 הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל־אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָֽיִם׃

Eripe me de luto, ut non infigar: libera me ab iis, qui oderunt me, et de profundis aquarum.

15 אַל־תִּשְׁטְפֵנִי ׀ שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל־תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַי בְּאֵר פִּֽיהָ׃

Non me demergat tempestas aquae, neque absorbeat me profundum: neque urgeat super me puteus os suum.

16 עֲנֵנִי יְהֹוָה כִּי־טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָֽי׃

Exaudi me Domine, quoniam benigna est misericordia tua: secundum multitudinem miserationum tuarum respice in me.

17 וְאַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי־צַר־לִי מַהֵר עֲנֵֽנִי׃

Et ne avertas faciem tuam a puero tuo: quoniam tribulor, velociter exaudi me.

18 קׇרְבָה אֶל־נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵֽנִי׃

Intende animae meae, et libera eam: propter inimicos meos eripe me.

19 אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבׇשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כׇּל־צוֹרְרָֽי׃

Tu scis improperium meum, et confusionem meam, et reverentiam meam.

20 חֶרְפָּה ׀ שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָֽאתִי׃

In conspectu tuo sunt omnes qui tribulant me, improperium expectavit cor meum et miseriam. Et sustinui qui simul contristaretur, et non fuit: et qui consolaretur, et non inveni.

21 וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹֽמֶץ׃

Et dederunt in escam meam fel: et in siti mea potaverunt me aceto.

22 יְהִי־שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵֽשׁ׃

Fiat mensa eorum coram ipsis in laqueum, et in retributiones, et in scandalum.

23 תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמׇתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַֽד׃

Obscurentur oculi eorum ne videant: et dorsum eorum semper incurva.

24 שְׁפׇךְ־עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵֽם׃

Effunde super eos iram tuam: et furor irae tuae comprehendat eos.

25 תְּהִי־טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאׇהֳלֵיהֶם אַל־יְהִי יֹשֵֽׁב׃

Fiat habitatio eorum deserta: et in tabernaculis eorum non sit qui inhabitet.

26 כִּי־אַתָּה אֲשֶׁר־הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל־מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּֽרוּ׃

Quoniam quem tu percussisti, persecuti sunt: et super dolorem vulnerum meorum addiderunt.

27 תְּֽנָה־עָוֺן עַל־עֲוֺנָם וְאַל־יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶֽךָ׃

Appone iniquitatem super iniquitatem eorum: et non intrent in iustitiam tuam.

28 יִמָּחֽוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל־יִכָּתֵֽבוּ׃

Deleantur de Libro viventium: et cum iustis non scribantur.

29 וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵֽנִי׃

Ego sum pauper et dolens: salus tua Deus suscepit me.

30 אֲהַלְלָה שֵׁם־אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָֽה׃

Laudabo nomen Dei cum cantico: et magnificabo eum in laude:

31 וְתִיטַב לַיהֹוָה מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִֽיס׃

Et placebit Deo super vitulum novellum: cornua producentem et ungulas.

32 רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶֽם׃

Videant pauperes et laetentur: quaerite Deum, et vivet anima vestra:

33 כִּי־שֹׁמֵעַ אֶל־אֶבְיוֹנִים יְהֹוָה וְאֶת־אֲסִירָיו לֹא בָזָֽה׃

Quoniam exaudivit pauperes Dominus: et vinctos suos non despexit.

34 יְֽהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְֽכׇל־רֹמֵשׂ בָּֽם׃

Laudent illum caeli et terra, mare, et omnia reptilia in eis.

35 כִּי אֱלֹהִים ׀ יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשֽׁוּהָ׃

Quoniam Deus salvam faciet Sion: et aedificabuntur civitates Iuda. Et inhabitabunt ibi, et hereditate acquirent eam.

36 וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ׃

Et semen servorum eius possidebit eam, et qui diligunt nomen eius, habitabunt in ea.