< תהילים 67 >
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִֽׁיר׃ אֱֽלֹהִים יְחׇנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵֽר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶֽלָה׃ | 1 |
In finem, In hymnis, Psalmus Cantici David. Deus misereatur nostri, et benedicat nobis: illuminet vultum suum super nos, et misereatur nostri.
לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכׇל־גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶֽךָ׃ | 2 |
Ut cognascamus in terra viam tuam: in omnibus gentibus salutare tuum.
יוֹדוּךָ עַמִּים ׀ אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּֽם׃ | 3 |
Confiteantur tibi populi Deus: confiteantur tibi populi omnes.
יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּֽי־תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים ׀ בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶֽלָה׃ | 4 |
Lætentur et exultent gentes: quoniam iudicas populos in æquitate, et gentes in terra dirigis.
יוֹדוּךָ עַמִּים ׀ אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּֽם׃ | 5 |
Confiteantur tibi populi Deus: confiteantur tibi populi omnes.
אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵֽינוּ׃ | 6 |
Terra dedit fructum suum. Benedicat nos Deus, Deus noster,
יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִֽירְאוּ אוֹתוֹ כׇּל־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ | 7 |
benedicat nos Deus: et metuant eum omnes fines terræ.