תהילים 25
| לְדָוִד אֵלֶיךָ יְהֹוָה נַפְשִׁי אֶשָּֽׂא׃ | 1 |
In finem, Psalmus David. Ad te Domine levavi animam meam:
| אֱֽלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל־אֵבוֹשָׁה אַל־יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִֽי׃ | 2 |
Deus meus in te confido, non erubescam:
| גַּם כׇּל־קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָֽם׃ | 3 |
Neque irrideant me inimici mei: etenim universi, qui sustinent te, non confundentur.
| דְּרָכֶיךָ יְהֹוָה הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵֽנִי׃ | 4 |
Confundantur omnes iniqua agentes supervacue. Vias tuas Domine demonstra mihi: et semitas tuas edoce me.
| הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ ׀ וְֽלַמְּדֵנִי כִּֽי־אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כׇּל־הַיּֽוֹם׃ | 5 |
Dirige me in veritate tua, et doce me: quia tu es Deus salvator meus, et te sustinui tota die.
| זְכֹר־רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵֽמָּה׃ | 6 |
Reminiscere miserationum tuarum Domine, et misericordiarum tuarum, quæ a sæculo sunt.
| חַטֹּאות נְעוּרַי ׀ וּפְשָׁעַי אַל־תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכׇר־לִי־אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְהֹוָֽה׃ | 7 |
Delicta iuventutis meæ, et ignorantias meas ne memineris. Secundum misericordiam tuam memento mei tu: propter bonitatem tuam Domine.
| טוֹב־וְיָשָׁר יְהֹוָה עַל־כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּֽרֶךְ׃ | 8 |
Dulcis et rectus Dominus: propter hoc legem dabit delinquentibus in via.
| יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּֽוֹ׃ | 9 |
Diriget mansuetos in iudicio: docebit mites vias suas.
| כׇּל־אׇרְחוֹת יְהֹוָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָֽיו׃ | 10 |
Universæ viæ Domini, misericordia et veritas, requirentibus testamentum eius et testimonia eius.
| לְמַֽעַן־שִׁמְךָ יְהֹוָה וְֽסָלַחְתָּ לַעֲוֺנִי כִּי רַב־הֽוּא׃ | 11 |
Propter nomen tuum Domine propitiaberis peccato meo: multum est enim.
| מִי־זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְהֹוָה יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָֽר׃ | 12 |
Quis est homo qui timet Dominum? legem statuit ei in via, quam elegit.
| נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָֽרֶץ׃ | 13 |
Anima eius in bonis demorabitur: et semen eius hereditabit terram.
| סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָֽם׃ | 14 |
Firmamentum est Dominus timentibus eum: et testamentum ipsius ut manifestetur illis.
| עֵינַי תָּמִיד אֶל־יְהֹוָה כִּי הֽוּא־יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָֽי׃ | 15 |
Oculi mei semper ad Dominum: quoniam ipse evellet de laqueo pedes meos.
| פְּנֵה־אֵלַי וְחׇנֵּנִי כִּֽי־יָחִיד וְעָנִי אָֽנִי׃ | 16 |
Respice in me, et miserere mei: quia unicus et pauper sum ego.
| צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵֽנִי׃ | 17 |
Tribulationes cordis mei multiplicatæ sunt: de necessitatibus meis erue me.
| רְאֵה עׇנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכׇל־חַטֹּאותָֽי׃ | 18 |
Vide humilitatem meam, et laborem meum: et dimitte universa delicta mea.
| רְאֵֽה־אֹיְבַי כִּי־רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאֽוּנִי׃ | 19 |
Respice inimicos meos quoniam multiplicati sunt, et odio iniquo oderunt me.
| שׇׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל־אֵבוֹשׁ כִּֽי־חָסִיתִי בָֽךְ׃ | 20 |
Custodi animam meam, et erue me: non erubescam, quoniam speravi in te.
| תֹּם־וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִֽיךָ׃ | 21 |
Innocentes et recti adhæserunt mihi: quia sustinui te.
| פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָֽיו׃ | 22 |
Libera Deus Israel ex omnibus tribulationibus suis.
