תהילים 147

1 הַלְלוּ ־ יָהּ ׀ כִּי־טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ כִּי־נָעִים נָאוָה תְהִלָּֽה׃

Alleluia. Laudate Dominum quoniam bonus est psalmus: Deo nostro sit iucunda, decoraque laudatio.

2 בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַ͏ִם יְהֹוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּֽס׃

Ædificans Ierusalem Dominus: dispersiones Israelis congregabit.

3 הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָֽם׃

Qui sanat contritos corde: et alligat contritiones eorum.

4 מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָֽא׃

Qui numerat multitudinem stellarum: et omnibus eis nomina vocat.

5 גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב־כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּֽר׃

Magnus Dominus noster, et magna virtus eius: et sapientiæ eius non est numerus.

6 מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהֹוָה מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי־אָֽרֶץ׃

Suscipiens mansuetos Dominus: humilians autem peccatores usque ad terram.

7 עֱנוּ לַֽיהֹוָה בְּתוֹדָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּֽוֹר׃

Præcinite Domino in confessione: psallite Deo nostro in cithara.

8 הַֽמְכַסֶּה שָׁמַיִם ׀ בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִֽיר׃

Qui operit cælum nubibus: et parat terræ pluviam. Qui producit in montibus fœnum: et herbam servituti hominum.

9 נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָֽאוּ׃

Qui dat iumentis escam ipsorum: et pullis corvorum invocantibus eum.

10 לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא־בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶֽה׃

Non in fortitudine equi voluntatem habebit: nec in tibiis viri beneplacitum erit ei.

11 רוֹצֶה יְהֹוָה אֶת־יְרֵאָיו אֶת־הַֽמְיַחֲלִים לְחַסְדּֽוֹ׃

Beneplacitum est Domino super timentes eum: et in eis, qui sperant super misericordia eius.

12 שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶת־יְהֹוָה הַֽלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיּֽוֹן׃

Alleluia. Lauda Ierusalem Dominum: lauda Deum tuum Sion.

13 כִּֽי־חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּֽךְ׃

Quoniam confortavit seras portarum tuarum: benedixit filiis tuis in te.

14 הַשָּׂם־גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵֽךְ׃

Qui posuit fines tuos pacem: et adipe frumenti satiat te.

15 הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד־מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרֽוֹ׃

Qui emittit eloquium suum terræ: velociter currit sermo eius.

16 הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּֽר׃

Qui dat nivem sicut lanam: nebulam sicut cinerem spargit,

17 מַשְׁלִיךְ קַֽרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹֽד׃

Mittit crystallum suum sicut buccellas: ante faciem frigoris eius quis sustinebit?

18 יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ־מָֽיִם׃

Emittet verbum suum, et liquefaciet ea: flabit spiritus eius, et fluent aquæ.

19 מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵֽל׃

Qui annunciat verbum suum Iacob: iustitias, et iudicia sua Israel.

20 לֹא עָשָׂה כֵן ׀ לְכׇל־גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל־יְדָעוּם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃

Non fecit taliter omni nationi: et iudicia sua non manifestavit eis. Alleluia.