תהילים 136
| הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 1 |
(Der Chor der Priester: ) / — (Der Chor der Gemeinde: ) / Dankt Jahwe, denn er ist gütig. / — Denn ewig währet seine Huld!
| הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 2 |
Dankt dem Gott der Götter. / — Denn ewig währet seine Huld!
| הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 3 |
Dankt dem Herrn der Herren. / — Denn ewig währet seine Huld!
| לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 4 |
(Dankt) dem, der allein große Wunder tut. / — Denn ewig währet seine Huld!
| לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 5 |
(Dankt) dem, der die Himmel mit Weisheit erschaffen. / — Denn ewig währet seine Huld!
| לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל־הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 6 |
(Dankt) dem, der die Erde über die Wasser ausgebreitet. / — Denn ewig währet seine Huld!
| לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 7 |
(Dankt) dem, der große Lichter erschaffen: / — Denn ewig währet seine Huld!
| אֶת־הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 8 |
Die Sonne, um den Tag zu beherrschen, / — Denn ewig währet seine Huld!
| אֶת־הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 9 |
Den Mond und die Sterne, um die Nacht zu beherrschen. / — Denn ewig währet seine Huld!
| לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 10 |
(Dankt) dem, der die Ägypter schlug an ihren Erstgebornen / — Denn ewig währet seine Huld!
| וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 11 |
Und Israel aus dem Lande führte / — Denn ewig währet seine Huld!
| בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 12 |
Mit starker Hand und ausgerecktem Arm. / — Denn ewig währet seine Huld!
| לְגֹזֵר יַם־סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 13 |
(Dankt) dem, der das Schilfmeer in zwei Teile spaltete / — Denn ewig währet seine Huld!
| וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 14 |
Und Israel hindurchziehen ließ, / — Denn ewig währet seine Huld!
| וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם־סוּף כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 15 |
Doch Pharao und sein Heer ins Schilfmeer trieb. / — Denn ewig währet seine Huld!
| לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 16 |
(Dankt) dem, der sein Volk in der Wüste führte. / — Denn ewig währet seine Huld!
| לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 17 |
(Dankt) dem, der mächtige Könige schlug / — Denn ewig währet seine Huld!
| וַֽיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 18 |
Und stolze Könige tötete: / — Denn ewig währet seine Huld!
| לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 19 |
Sihon, der Amoriter König, / — Denn ewig währet seine Huld!
| וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 20 |
Und Og, den König von Basan, / — Denn ewig währet seine Huld!
| וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 21 |
Und ihr Land zum Erbe gab, / — Denn ewig währet seine Huld!
| נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 22 |
Zum Erbe Israel, seinem Knecht. / — Denn ewig währet seine Huld!
| שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 23 |
(Dankt dem), der in unsrer Niedrigkeit an uns gedachte / — Denn ewig währet seine Huld!
| וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 24 |
Und uns von unsern Drängern befreite; / — Denn ewig währet seine Huld!
| נֹתֵן לֶחֶם לְכׇל־בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 25 |
Der allen Lebewesen Speise gibt. / — Denn ewig währet seine Huld!
| הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 26 |
Dankt dem Gott des Himmels. / — Denn ewig währet seine Huld!
