< תהילים 135 >

הַלְלוּ ־ יָהּ ׀ הַֽלְלוּ אֶת־שֵׁם יְהֹוָה הַֽלְלוּ עַבְדֵי יְהֹוָֽה׃ 1
Halleluja! Pris Herrens navn, pris det, I HERRENs Tjenere,
שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵֽינוּ׃ 2
som står i HERRENs Hus, i vor Guds Huses Forgårde!
הַֽלְלוּ־יָהּ כִּֽי־טוֹב יְהֹוָה זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִֽים׃ 3
Pris HERREN, thi god er HERREN, lovsyng hans Navn, thi lifligt er det.
כִּֽי־יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתֽוֹ׃ 4
Thi HERREN udvalgte Jakob, Israel til sin Ejendom.
כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּֽי־גָדוֹל יְהֹוָה וַאֲדֹנֵינוּ מִכׇּל־אֱלֹהִֽים׃ 5
Ja, jeg ved, at HERREN er stor, vor Herre er større end alle Guder.
כֹּל אֲשֶׁר־חָפֵץ יְהֹוָה עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכׇל־תְּהֹמֽוֹת׃ 6
HERREN gør alt, hvad han vil, i Himlene og på Jorden, i Have og alle Verdensdyb.
מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מֽוֹצֵא־רוּחַ מֵאֽוֹצְרוֹתָֽיו׃ 7
Han lader Skyer stige op fra Jordens Ende, får Lynene til at give Regn, sender Stormen ud fra sine Forrådskamre;
שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָֽה׃ 8
han, som slog Ægyptens førstefødte, både Mennesker og Kvæg,
שָׁלַח ׀ אוֹתֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם בְּפַרְעֹה וּבְכׇל־עֲבָדָֽיו׃ 9
og sendte Tegn og Undere i din Midte, Ægypten, mod Farao og alle hans Folk;
שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִֽים׃ 10
han, som fældede store Folk og veg så mægtige Konger,
לְסִיחוֹן ׀ מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָֽעַן׃ 11
Amoriternes konge Sion og Basans Konge Og, og alle Kana'ans Riger
וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּֽוֹ׃ 12
og gav deres Land i Eje, i Eje til Israel, hans Folk.
יְהֹוָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם יְהֹוָה זִכְרְךָ לְדֹר־וָדֹֽר׃ 13
HERRE, dit Navn er evigt, din Ihukommelse, HERRE, fra Slægt til Slægt,
כִּֽי־יָדִין יְהֹוָה עַמּוֹ וְעַל־עֲבָדָיו יִתְנֶחָֽם׃ 14
thi Ret skaffer HERREN sit Folk og ynkes over sine Tjenere.
עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָֽם׃ 15
Folkenes Billeder er Sølv og Guld, Værk af Menneskehænder;
פֶּֽה־לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאֽוּ׃ 16
de har Mund, men taler ikke, Øjne, men ser dog ej;
אׇזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין־יֶשׁ־רוּחַ בְּפִיהֶֽם׃ 17
de har Ører, men hører ikke, ej heller er der Ånde i deres Mund.
כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר־בֹּטֵחַ בָּהֶֽם׃ 18
Som dem skal de, der laved dem, blive enhver, som stoler på dem.
בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ אֶת־יְהֹוָה בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת־יְהֹוָֽה׃ 19
Lov HERREN, Israels Hus, lov HERREN, Arons Hus,
בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת־יְהֹוָה יִֽרְאֵי יְהֹוָה בָּרְכוּ אֶת־יְהֹוָֽה׃ 20
lov HERREN, Levis Hus, lov HERREN, I, som frygter HERREN!
בָּרוּךְ יְהֹוָה ׀ מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְֽרוּשָׁלָ͏ִם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃ 21
Fra Zion være HERREN lovet, han, som bor i Jerusalem!

< תהילים 135 >