תהילים 119
| אַשְׁרֵי תְמִֽימֵי־דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהֹוָֽה׃ | 1 |
Alleluia. ALEPH. Beati immaculati in via: qui ambulant in lege Domini.
| אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכׇל־לֵב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ | 2 |
Beati, qui scrutantur testimonia eius: in toto corde exquirunt eum.
| אַף לֹא־פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָֽכוּ׃ | 3 |
Non enim qui operantur iniquitatem, in viis eius ambulaverunt.
| אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹֽד׃ | 4 |
Tu mandasti mandata tua custodiri nimis.
| אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ׃ | 5 |
Utinam dirigantur viae meae, ad custodiendas iustificationes tuas.
| אָז לֹא־אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל־כׇּל־מִצְוֺתֶֽיךָ׃ | 6 |
Tunc non confundar, cum perspexero in omnibus mandatis tuis.
| אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלׇמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶֽךָ׃ | 7 |
Confitebor tibi in directione cordis: in eo quod didici iudicia iustitiae tuae.
| אֶת־חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַֽל־תַּעַזְבֵנִי עַד־מְאֹֽד׃ | 8 |
Iustificationes tuas custodiam: non me derelinquas usquequaque.
| בַּמֶּה יְזַכֶּה־נַּעַר אֶת־אׇרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶֽךָ׃ | 9 |
BETH. In quo corrigit adolescentior viam suam? in custodiendo sermones tuos.
| בְּכׇל־לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל־תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֺתֶֽיךָ׃ | 10 |
In toto corde meo exquisivi te: ne repellas me a mandatis tuis.
| בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא־לָֽךְ׃ | 11 |
In corde meo abscondi eloquia tua: ut non peccem tibi.
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה לַמְּדֵנִי חֻקֶּֽיךָ׃ | 12 |
Benedictus es Domine: doce me iustificationes tuas.
| בִּשְׂפָתַי סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי־פִֽיךָ׃ | 13 |
In labiis meis, pronunciavi omnia iudicia oris tui.
| בְּדֶרֶךְ עֵדְוֺתֶיךָ שַּׂשְׂתִּי כְּעַל כׇּל־הֽוֹן׃ | 14 |
In via testimoniorum tuorum delectatus sum, sicut in omnibus divitiis.
| בְּפִקּוּדֶיךָ אָשִׂיחָה וְאַבִּיטָה אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃ | 15 |
In mandatis tuis exercebor: et considerabo vias tuas.
| בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶֽשְׁתַּעֲשָׁע לֹא אֶשְׁכַּח דְּבָרֶֽךָ׃ | 16 |
In iustificationibus tuis meditabor: non obliviscar sermones tuos.
| גְּמֹל עַל־עַבְדְּךָ אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶֽךָ׃ | 17 |
GHIMEL. Retribue servo tuo, vivifica me: et custodiam sermones tuos.
| גַּל־עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶֽךָ׃ | 18 |
Revela oculos meos: et considerabo mirabilia de lege tua.
| גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ אַל־תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֺתֶֽיךָ׃ | 19 |
Incola ego sum in terra: non abscondas a me mandata tua.
| גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶֽל־מִשְׁפָּטֶיךָ בְכׇל־עֵֽת׃ | 20 |
Concupivit anima mea desiderare iustificationes tuas, in omni tempore.
| גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים מִמִּצְוֺתֶֽיךָ׃ | 21 |
Increpasti superbos: maledicti qui declinant a mandatis tuis.
| גַּל מֵעָלַי חֶרְפָּה וָבוּז כִּי עֵדֹתֶיךָ נָצָֽרְתִּי׃ | 22 |
Aufer a me opprobrium, et contemptum: quia testimonia tua exquisivi.
| גַּם יָשְׁבוּ שָׂרִים בִּי נִדְבָּרוּ עַבְדְּךָ יָשִׂיחַ בְּחֻקֶּֽיךָ׃ | 23 |
Etenim sederunt principes, et adversum me loquebantur: servus autem tuus exercebatur in iustificationibus tuis.
| גַּֽם־עֵדֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי אַנְשֵׁי עֲצָתִֽי׃ | 24 |
Nam et testimonia tua meditatio mea est: et consilium meum iustificationes tuae.
| דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי חַיֵּנִי כִּדְבָרֶֽךָ׃ | 25 |
DALETH. Adhaesit pavimento anima mea: vivifica me secundum verbum tuum.
| דְּרָכַי סִפַּרְתִּי וַֽתַּעֲנֵנִי לַמְּדֵנִי חֻקֶּֽיךָ׃ | 26 |
Vias meas enunciavi, et exaudisti me: doce me iustificationes tuas.
| דֶּרֶךְ־פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי וְאָשִׂיחָה בְּנִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃ | 27 |
Viam iustificationum tuarum instrue me: et exercebor in mirabilibus tuis.
| דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶֽךָ׃ | 28 |
Dormitavit anima mea prae taedio: confirma me in verbis tuis.
| דֶּֽרֶךְ־שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי וְֽתוֹרָתְךָ חׇנֵּֽנִי׃ | 29 |
Viam iniquitatis amove a me: et de lege tua miserere mei.
| דֶּֽרֶךְ־אֱמוּנָה בָחָרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּֽיתִי׃ | 30 |
Viam veritatis elegi: iudicia tua non sum oblitus.
| דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֺתֶיךָ יְהֹוָה אַל־תְּבִישֵֽׁנִי׃ | 31 |
Adhaesi testimoniis tuis Domine: noli me confundere.
| דֶּֽרֶךְ־מִצְוֺתֶיךָ אָרוּץ כִּי תַרְחִיב לִבִּֽי׃ | 32 |
Viam mandatorum tuorum cucurri, cum dilatasti cor meum.
| הוֹרֵנִי יְהֹוָה דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵֽקֶב׃ | 33 |
HE. Legem pone mihi Domine viam iustificationum tuarum: et exquiram eam semper.
| הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכׇל־לֵֽב׃ | 34 |
Da mihi intellectum, et scrutabor legem tuam: et custodiam illam in toto corde meo.
| הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֺתֶיךָ כִּי־בוֹ חָפָֽצְתִּי׃ | 35 |
Deduc me in semitam mandatorum tuorum: quia ipsam volui.
| הַט־לִבִּי אֶל־עֵדְוֺתֶיךָ וְאַל אֶל־בָּֽצַע׃ | 36 |
Inclina cor meum in testimonia tua: et non in avaritiam.
| הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּֽנִי׃ | 37 |
Averte oculos meos ne videant vanitatem: in via tua vivifica me.
| הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶֽךָ׃ | 38 |
Statue servo tuo eloquium tuum, in timore tuo.
| הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִֽים׃ | 39 |
Amputa opprobrium meum, quod suspicatus sum: quia iudicia tua iucunda.
| הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּֽנִי׃ | 40 |
Ecce concupivi mandata tua: in aequitate tua vivifica me.
| וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ יְהֹוָה תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶֽךָ׃ | 41 |
VAU. Et veniat super me misericordia tua Domine: salutare tuum secundum eloquium tuum.
| וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר כִּֽי־בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶֽךָ׃ | 42 |
Et respondebo exprobrantibus mihi verbum: quia speravi in sermonibus tuis.
| וְֽאַל־תַּצֵּל מִפִּי דְבַר־אֱמֶת עַד־מְאֹד כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָֽלְתִּי׃ | 43 |
Et ne auferas de ore meo verbum veritatis usquequaque: quia in iudiciis tuis supersperavi.
| וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶֽד׃ | 44 |
Et custodiam legem tuam semper: in saeculum et in saeculum saeculi.
| וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָֽשְׁתִּי׃ | 45 |
Et ambulabam in latitudine: quia mandata tua exquisivi.
| וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבֽוֹשׁ׃ | 46 |
Et loquebar in testimoniis tuis in conspectu regum: et non confundebar.
| וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֺתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָֽבְתִּי׃ | 47 |
Et meditabar in mandatis tuis, quae dilexi.
| וְאֶשָּֽׂא־כַפַּי אֶֽל־מִצְוֺתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּֽיךָ׃ | 48 |
Et levavi manus meas ad mandata tua, quae dilexi: et exercebor in iustificationibus tuis.
| זְכֹר־דָּבָר לְעַבְדֶּךָ עַל אֲשֶׁר יִֽחַלְתָּֽנִי׃ | 49 |
ZAIN. Memor esto verbi tui servo tuo, in quo mihi spem dedisti.
| זֹאת נֶחָמָתִי בְעׇנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּֽתְנִי׃ | 50 |
Haec me consolata est in humilitate mea: quia eloquium tuum vivificavit me.
| זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד־מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִֽיתִי׃ | 51 |
Superbi inique agebant usquequaque: a lege autem tua non declinavi.
| זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם ׀ יְהֹוָה וָאֶתְנֶחָֽם׃ | 52 |
Memor fui iudiciorum tuorum a saeculo Domine: et consolatus sum.
| זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּֽוֹרָתֶֽךָ׃ | 53 |
Defectio tenuit me, pro peccatoribus derelinquentibus legem tuam.
| זְמִרוֹת הָיוּ־לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָֽי׃ | 54 |
Cantabiles mihi erant iustificationes tuae, in loco peregrinationis meae.
| זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ יְהֹוָה וָאֶשְׁמְרָה תּֽוֹרָתֶֽךָ׃ | 55 |
Memor fui nocte nominis tui Domine: et custodivi legem tuam.
| זֹאת הָיְתָה־לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָֽרְתִּי׃ | 56 |
Haec facta est mihi: quia iustificationes tuas exquisivi.
| חֶלְקִי יְהֹוָה אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶֽיךָ׃ | 57 |
HETH. Portio mea Domine, dixi custodire legem tuam.
| חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכׇל־לֵב חׇנֵּנִי כְּאִמְרָתֶֽךָ׃ | 58 |
Deprecatus sum faciem tuam in toto corde meo: miserere mei secundum eloquium tuum.
| חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל־עֵדֹתֶֽיךָ׃ | 59 |
Cogitavi vias meas: et converti pedes meos in testimonia tua.
| חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֺתֶֽיךָ׃ | 60 |
Paratus sum, et non sum turbatus: ut custodiam mandata tua.
| חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָֽחְתִּי׃ | 61 |
Funes peccatorum circumplexi sunt me: et legem tuam non sum oblitus.
| חֲצֽוֹת־לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶֽךָ׃ | 62 |
Media nocte surgebam ad confitendum tibi, super iudicia iustificationis tuae.
| חָבֵר אָנִי לְכׇל־אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶֽיךָ׃ | 63 |
Particeps ego sum omnium timentium te: et custodientium mandata tua.
| חַסְדְּךָ יְהֹוָה מָלְאָה הָאָרֶץ חֻקֶּיךָ לַמְּדֵֽנִי׃ | 64 |
Misericordia tua Domine plena est terra: iustificationes tuas doce me.
| טוֹב עָשִׂיתָ עִֽם־עַבְדְּךָ יְהֹוָה כִּדְבָרֶֽךָ׃ | 65 |
TETH. Bonitatem fecisti cum servo tuo Domine, secundum verbum tuum.
| טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי כִּי בְמִצְוֺתֶיךָ הֶאֱמָֽנְתִּי׃ | 66 |
Bonitatem, et disciplinam, et scientiam doce me: quia mandatis tuis credidi.
| טֶרֶם אֶעֱנֶה אֲנִי שֹׁגֵג וְעַתָּה אִמְרָתְךָ שָׁמָֽרְתִּי׃ | 67 |
Priusquam humiliarer ego deliqui: propterea eloquium tuum custodivi.
| טוֹב־אַתָּה וּמֵטִיב לַמְּדֵנִי חֻקֶּֽיךָ׃ | 68 |
Bonus es tu: et in bonitate tua doce me iustificationes tuas.
| טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים אֲנִי בְּכׇל־לֵב ׀ אֶצֹּר פִּקּוּדֶֽיךָ׃ | 69 |
Multiplicata est super me iniquitas superborum: ego autem in toto corde scrutabor mandata tua.
| טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם אֲנִי תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָֽׁעְתִּי׃ | 70 |
Coagulatum est sicut lac cor eorum: ego vero legem tuam meditatus sum.
| טֽוֹב־לִי כִֽי־עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּֽיךָ׃ | 71 |
Bonum mihi quia humiliasti me: ut discam iustificationes tuas.
| טֽוֹב־לִי תוֹרַת־פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָֽסֶף׃ | 72 |
Bonum mihi lex oris tui, super millia auri, et argenti.
| יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַֽיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֺתֶֽיךָ׃ | 73 |
IOD. Manus tuae fecerunt me, et plasmaverunt me: da mihi intellectum, ut discam mandata tua.
| יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָֽלְתִּי׃ | 74 |
Qui timent te videbunt me, et laetabuntur: quia in verba tua supersperavi.
| יָדַעְתִּי יְהֹוָה כִּי־צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָֽנִי׃ | 75 |
Cognovi Domine quia aequitas iudicia tua: et in veritate tua humiliasti me.
| יְהִי־נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּֽךָ׃ | 76 |
Fiat misericordia tua ut consoletur me, secundum eloquium tuum servo tuo.
| יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי־תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָֽי׃ | 77 |
Veniant mihi miserationes tuae, et vivam: quia lex tua meditatio mea est.
| יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי־שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶֽיךָ׃ | 78 |
Confundantur superbi, quia iniuste iniquitatem fecerunt in me: ego autem exercebor in mandatis tuis.
| יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ (וידעו) [וְיֹדְעֵי] עֵדֹתֶֽיךָ׃ | 79 |
Convertantur mihi timentes te: et qui noverunt testimonia tua.
| יְהִי־לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבֽוֹשׁ׃ | 80 |
Fiat cor meum immaculatum in iustificationibus tuis, ut non confundar.
| כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי לִדְבָרְךָ יִחָֽלְתִּי׃ | 81 |
CAPH. Defecit in salutare tuum anima mea: et in verbum tuum supersperavi.
| כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ לֵאמֹר מָתַי תְּֽנַחֲמֵֽנִי׃ | 82 |
Defecerunt oculi mei in eloquium tuum, dicentes: Quando consolaberis me?
| כִּֽי־הָיִיתִי כְּנֹאד בְּקִיטוֹר חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָֽחְתִּי׃ | 83 |
Quia factus sum sicut uter in pruina: iustificationes tuas non sum oblitus.
| כַּמָּה יְמֵֽי־עַבְדֶּךָ מָתַי תַּעֲשֶׂה בְרֹדְפַי מִשְׁפָּֽט׃ | 84 |
Quot sunt dies servi tui: quando facies de persequentibus me iudicium?
| כָּרוּ־לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶֽךָ׃ | 85 |
Narraverunt mihi iniqui fabulationes: sed non ut lex tua.
| כׇּל־מִצְוֺתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עׇזְרֵֽנִי׃ | 86 |
Omnia mandata tua veritas: iniqui persecuti sunt me, adiuva me.
| כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ וַאֲנִי לֹא־עָזַבְתִּי פִקֻּדֶֽיךָ׃ | 87 |
Paulominus consummaverunt me in terra: ego autem non dereliqui mandata tua.
| כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּֽיךָ׃ | 88 |
Secundum misericordiam tuam vivifica me: et custodiam testimonia oris tui.
| לְעוֹלָם יְהֹוָה דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָֽיִם׃ | 89 |
LAMED. In aeternum Domine, verbum tuum permanet in caelo.
| לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּֽ אֶרֶץ וַֽתַּעֲמֹֽד׃ | 90 |
In generatione et generationem veritas tua: fundasti terram, et permanet.
| לְֽמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶֽיךָ׃ | 91 |
Ordinatione tua perseverat dies: quoniam omnia serviunt tibi.
| לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעׇנְיִֽי׃ | 92 |
Nisi quod lex tua meditatio mea est: tunc forte periissem in humilitate mea.
| לְעוֹלָם לֹא־אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָֽנִי׃ | 93 |
In aeternum non obliviscar iustificationes tuas: quia in ipsis vivificasti me.
| לְֽךָ־אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָֽשְׁתִּי׃ | 94 |
Tuus sum ego, salvum me fac: quoniam iustificationes tuas exquisivi.
| לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָֽן׃ | 95 |
Me expectaverunt peccatores ut perderent me: testimonia tua intellexi.
| לְֽכׇל־תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹֽד׃ | 96 |
Omnis consummationis vidi finem: latum mandatum tuum nimis.
| מָה־אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כׇּל־הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִֽי׃ | 97 |
MEM. Quomodo dilexi legem tuam Domine? tota die meditatio mea est.
| מֵֽאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֺתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא־לִֽי׃ | 98 |
Super inimicos meos prudentem me fecisti mandato tuo: quia in aeternum mihi est.
| מִכׇּל־מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֺתֶיךָ שִׂיחָה לִֽי׃ | 99 |
Super omnes docentes me intellexi: quia testimonia tua meditatio mea est.
| מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָֽרְתִּי׃ | 100 |
Super senes intellexi: quia mandata tua quaesivi.
| מִכׇּל־אֹרַח רָע כָּלִאתִי רַגְלָי לְמַעַן אֶשְׁמֹר דְּבָרֶֽךָ׃ | 101 |
Ab omni via mala prohibui pedes meos: ut custodiam verba tua.
| מִמִּשְׁפָּטֶיךָ לֹא־סָרְתִּי כִּי־אַתָּה הוֹרֵתָֽנִי׃ | 102 |
A iudiciis tuis non declinavi: quia tu legem posuisti mihi.
| מַה־נִּמְלְצוּ לְחִכִּי אִמְרָתֶךָ מִדְּבַשׁ לְפִֽי׃ | 103 |
Quam dulcia faucibus meis eloquia tua, super mel ori meo!
| מִפִּקּוּדֶיךָ אֶתְבּוֹנָן עַל־כֵּן שָׂנֵאתִי ׀ כׇּל־אֹרַח שָֽׁקֶר׃ | 104 |
A mandatis tuis intellexi: propterea odivi omnem viam iniquitatis.
| נֵר־לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִֽי׃ | 105 |
NUN. Lucerna pedibus meis verbum tuum, et lumen semitis meis.
| נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶֽךָ׃ | 106 |
Iuravi, et statui custodire iudicia iustitiae tuae.
| נַעֲנֵיתִי עַד־מְאֹד יְהֹוָה חַיֵּנִי כִדְבָרֶֽךָ׃ | 107 |
Humiliatus sum usquequaque Domine: vivifica me secundum verbum tuum.
| נִדְבוֹת פִּי רְצֵה־נָא יְהֹוָה וּֽמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵֽנִי׃ | 108 |
Voluntaria oris mei beneplacita fac Domine: et iudicia tua doce me.
| נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָֽחְתִּי׃ | 109 |
Anima mea in manibus meis semper: et legem tuam non sum oblitus.
| נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִֽיתִי׃ | 110 |
Posuerunt peccatores laqueum mihi: et de mandatis tuis non erravi.
| נָחַלְתִּי עֵדְוֺתֶיךָ לְעוֹלָם כִּֽי־שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵֽמָּה׃ | 111 |
Hereditate acquisivi testimonia tua in aeternum: quia exultatio cordis mei sunt.
| נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵֽקֶב׃ | 112 |
Inclinavi cor meum ad faciendas iustificationes tuas in aeternum, propter retributionem.
| סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְֽתוֹרָתְךָ אָהָֽבְתִּי׃ | 113 |
SAMECH. Iniquos odio habui: et legem tuam dilexi.
| סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה לִדְבָרְךָ יִחָֽלְתִּי׃ | 114 |
Adiutor, et susceptor meus es tu: et in verbum tuum supersperavi.
| סוּרוּ־מִמֶּנִּי מְרֵעִים וְאֶצְּרָה מִצְוֺת אֱלֹהָֽי׃ | 115 |
Declinate a me maligni: et scrutabor mandata Dei mei.
| סׇמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה וְאַל־תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִֽי׃ | 116 |
Suscipe me secundum eloquium tuum, et vivam: et non confundas me ab expectatione mea.
| סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִֽיד׃ | 117 |
Adiuva me, et salvus ero: et meditabor in iustificationibus tuis semper.
| סָלִיתָ כׇּל־שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ כִּי־שֶׁקֶר תַּרְמִיתָֽם׃ | 118 |
Sprevisti omnes discedentes a iudiciis tuis: quia iniusta cogitatio eorum.
| סִגִים הִשְׁבַּתָּ כׇל־רִשְׁעֵי־אָרֶץ לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶֽיךָ׃ | 119 |
Praevaricantes reputavi omnes peccatores terrae: ideo dilexi testimonia tua.
| סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּֽמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵֽאתִי׃ | 120 |
Confige timore tuo carnes meas: a iudiciis enim tuis timui.
| עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל־תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָֽי׃ | 121 |
AIN. Feci iudicium et iustitiam: non tradas me calumniantibus me.
| עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַֽל־יַעַשְׁקֻנִי זֵדִֽים׃ | 122 |
Suscipe servum tuum in bonum: non calumnientur me superbi.
| עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶֽךָ׃ | 123 |
Oculi mei defecerunt in salutare tuum: et in eloquium iustitiae tuae.
| עֲשֵׂה עִם־עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵֽנִי׃ | 124 |
Fac cum servo tuo secundum misericordiam tuam: et iustificationes tuas doce me.
| עַבְדְּךָ־אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵֽדֹתֶֽיךָ׃ | 125 |
Servus tuus sum ego: da mihi intellectum, ut sciam testimonia tua.
| עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהֹוָה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃ | 126 |
Tempus faciendi Domine: dissipaverunt legem tuam.
| עַל־כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֺתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּֽז׃ | 127 |
Ideo dilexi mandata tua, super aurum et topazion.
| עַל־כֵּן ׀ כׇּל־פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כׇּל־אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵֽאתִי׃ | 128 |
Propterea ad omnia mandata tua dirigebar: omnem viam iniquam odio habui.
| פְּלָאוֹת עֵדְוֺתֶיךָ עַל־כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִֽׁי׃ | 129 |
PHE. Mirabilia testimonia tua: ideo scrutata est ea anima mea.
| פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִֽים׃ | 130 |
Declaratio sermonum tuorum illuminat: et intellectum dat parvulis.
| פִּֽי־פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְוֺתֶיךָ יָאָֽבְתִּי׃ | 131 |
Os meum aperui, et attraxi spiritum: quia mandata tua desiderabam.
| פְּנֵה־אֵלַי וְחׇנֵּנִי כְּמִשְׁפָּט לְאֹהֲבֵי שְׁמֶֽךָ׃ | 132 |
Aspice in me, et miserere mei, secundum iudicium diligentium nomen tuum.
| פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְֽאַל־תַּשְׁלֶט־בִּי כׇל־אָֽוֶן׃ | 133 |
Gressus meos dirige secundum eloquium tuum: et non dominetur mei omnis iniustitia.
| פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶֽיךָ׃ | 134 |
Redime me a calumniis hominum: ut custodiam mandata tua.
| פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת־חֻקֶּֽיךָ׃ | 135 |
Faciem tuam illumina super servum tuum: et doce me iustificationes tuas.
| פַּלְגֵי־מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא־שָׁמְרוּ תֽוֹרָתֶֽךָ׃ | 136 |
Exitus aquarum deduxerunt oculi mei: quia non custodierunt legem tuam.
| צַדִּיק אַתָּה יְהֹוָה וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶֽיךָ׃ | 137 |
SADE. Iustus es Domine: et rectum iudicium tuum.
| צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ וֶאֱמוּנָה מְאֹֽד׃ | 138 |
Mandasti iustitiam testimonia tua: et veritatem tuam nimis.
| צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּֽי־שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָֽי׃ | 139 |
Tabescere me fecit zelus meus: quia obliti sunt verba tua inimici mei.
| צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד וְֽעַבְדְּךָ אֲהֵבָֽהּ׃ | 140 |
Ignitum eloquium tuum vehementer: et servus tuus dilexit illud.
| צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָֽחְתִּי׃ | 141 |
Adolescentulus sum ego, et contemptus: iustificationes tuas non sum oblitus.
| צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְֽתוֹרָתְךָ אֱמֶֽת׃ | 142 |
Iustitia tua, iustitia in aeternum: et lex tua veritas.
| צַר־וּמָצוֹק מְצָאוּנִי מִצְוֺתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָֽי׃ | 143 |
Tribulatio, et angustia invenerunt me: mandata tua meditatio mea est.
| צֶדֶק עֵדְוֺתֶיךָ לְעוֹלָם הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶֽה׃ | 144 |
Aequitas testimonia tua in aeternum: intellectum da mihi, et vivam.
| קָרָאתִי בְכׇל־לֵב עֲנֵנִי יְהֹוָה חֻקֶּיךָ אֶצֹּֽרָה׃ | 145 |
COPH. Clamavi in toto corde meo, exaudi me Domine: iustificationes tuas requiram.
| קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶֽיךָ׃ | 146 |
Clamavi ad te, salvum me fac: ut custodiam mandata tua.
| קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה (לדבריך) [לִדְבָרְךָ] יִחָֽלְתִּי׃ | 147 |
Praeveni in maturitate, et clamavi: quia in verba tua supersperavi.
| קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶֽךָ׃ | 148 |
Praevenerunt oculi mei ad te diluculo: ut meditarer eloquia tua.
| קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יְהֹוָה כְּֽמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּֽנִי׃ | 149 |
Vocem meam audi secundum misericordiam tuam Domine: et secundum iudicium tuum vivifica me.
| קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָֽקוּ׃ | 150 |
Appropinquaverunt persequentes me iniquitati: a lege autem tua longe facti sunt.
| קָרוֹב אַתָּה יְהֹוָה וְֽכׇל־מִצְוֺתֶיךָ אֱמֶֽת׃ | 151 |
Prope es tu Domine: et omnes viae tuae veritas.
| קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּֽם׃ | 152 |
Initio cognovi de testimoniis tuis: quia in aeternum fundasti ea.
| רְאֵה־עׇנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי־תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָֽחְתִּי׃ | 153 |
RES. Vide humilitatem meam, et eripe me: quia legem tuam non sum oblitus.
| רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּֽנִי׃ | 154 |
Iudica iudicium meum, et redime me: propter eloquium tuum vivifica me.
| רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי־חֻקֶּיךָ לֹא דָרָֽשׁוּ׃ | 155 |
Longe a peccatoribus salus: quia iustificationes tuas non exquisierunt.
| רַחֲמֶיךָ רַבִּים ׀ יְהֹוָה כְּֽמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּֽנִי׃ | 156 |
Misericordiae tuae multae Domine: secundum iudicium tuum vivifica me.
| רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֺתֶיךָ לֹא נָטִֽיתִי׃ | 157 |
Multi qui persequuntur me, et tribulant me: a testimoniis tuis non declinavi.
| רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָֽרוּ׃ | 158 |
Vidi praevaricantes, et tabescebam: quia eloquia tua non custodierunt.
| רְאֵה כִּי־פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְהֹוָה כְּֽחַסְדְּךָ חַיֵּֽנִי׃ | 159 |
Vide quoniam mandata tua dilexi Domine: in misericordia tua vivifica me.
| רֹאשׁ־דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כׇּל־מִשְׁפַּט צִדְקֶֽךָ׃ | 160 |
Principium verborum tuorum, veritas: in aeternum omnia iudicia iustitiae tuae.
| שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם (ומדבריך) [וּמִדְּבָרְךָ] פָּחַד לִבִּֽי׃ | 161 |
SIN. Principes persecuti sunt me gratis: et a verbis tuis formidavit cor meum.
| שָׂשׂ אָנֹכִי עַל־אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָֽב׃ | 162 |
Laetabor ego super eloquia tua: sicut qui invenit spolia multa.
| שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וַאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָֽבְתִּי׃ | 163 |
Iniquitatem odio habui, et abominatus sum: legem autem tuam dilexi.
| שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶֽךָ׃ | 164 |
Septies in die laudem dixi tibi, super iudicia iustitiae tuae.
| שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵֽין־לָמוֹ מִכְשֽׁוֹל׃ | 165 |
Pax multa diligentibus legem tuam: et non est illis scandalum.
| שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה וּֽמִצְוֺתֶיךָ עָשִֽׂיתִי׃ | 166 |
Expectabam salutare tuum Domine: et mandata tua dilexi.
| שָֽׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדֹתֶיךָ וָאֹהֲבֵם מְאֹֽד׃ | 167 |
Custodivit anima mea testimonia tua: et dilexit ea vehementer.
| שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶיךָ כִּי כׇל־דְּרָכַי נֶגְדֶּֽךָ׃ | 168 |
Servavi mandata tua, et testimonia tua: quia omnes viae meae in conspectu tuo.
| תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵֽנִי׃ | 169 |
TAU. Appropinquet deprecatio mea in conspectu tuo Domine: iuxta eloquium tuum da mihi intellectum.
| תָּבוֹא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵֽנִי׃ | 170 |
Intret postulatio mea in conspectu tuo: secundum eloquium tuum eripe me.
| תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּֽיךָ׃ | 171 |
Eructabunt labia mea hymnum, cum docueris me iustificationes tuas.
| תַּעַן לְשׁוֹנִי אִמְרָתֶךָ כִּי כׇל־מִצְוֺתֶיךָ צֶּֽדֶק׃ | 172 |
Pronunciabit lingua mea eloquium tuum: quia omnia mandata tua aequitas.
| תְּהִי־יָדְךָ לְעׇזְרֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָֽרְתִּי׃ | 173 |
Fiat manus tua ut salvet me: quoniam mandata tua elegi.
| תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהֹוָה וְתוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָֽי׃ | 174 |
Concupivi salutare tuum Domine: et lex tua meditatio mea est.
| תְּֽחִי־נַפְשִׁי וּֽתְהַלְלֶךָּ וּֽמִשְׁפָּטֶךָ יַעְזְרֻֽנִי׃ | 175 |
Vivet anima mea, et laudabit te: et iudicia tua adiuvabunt me.
| תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֺתֶיךָ לֹא שָׁכָֽחְתִּי׃ | 176 |
Erravi, sicut ovis, quae periit: quaere servum tuum, quia mandata tua non sum oblitus.
