תהילים 107
| הֹדוּ לַיהֹוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ | 1 |
Halleluja! Lov HERREN, thi han er god, thi hans Miskundhed varer evindelig!
| יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד־צָֽר׃ | 2 |
Saa skal HERRENS genløste sige, de, han løste af Fjendens Haand
| וּֽמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִֽמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּֽם׃ | 3 |
og samlede ind fra Landene, fra Øst og Vest, fra Nord og fra Havet.
| תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָֽאוּ׃ | 4 |
I den øde Ørk for de vild, fandt ikke Vej til beboet By,
| רְעֵבִים גַּם־צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּֽף׃ | 5 |
de led baade Sult og Tørst, deres Sjæl var ved at vansmægte;
| וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵֽם׃ | 6 |
men de raabte til HERREN i Nøden, han frelste dem af deres Trængsler
| וַֽיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל־עִיר מוֹשָֽׁב׃ | 7 |
og førte dem ad rette Vej, saa de kom til beboet By.
| יוֹדוּ לַיהֹוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָֽם׃ | 8 |
Lad dem takke HERREN for hans Miskundhed, for hans Underværker mod Menneskens Børn.
| כִּֽי־הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא־טֽוֹב׃ | 9 |
Thi han mætted den vansmægtende Sjæl og fyldte den sultne med godt.
| יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶֽל׃ | 10 |
De sad i Mulm og Mørke, bundne i Pine og Jern,
| כִּֽי־הִמְרוּ אִמְרֵי־אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָֽצוּ׃ | 11 |
fordi de havde staaet Guds Ord imod og ringeagtet den Højestes Raad.
| וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵֽר׃ | 12 |
Deres Hjerte var knuget af Kummer, de faldt, der var ingen, som hjalp;
| וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵֽם׃ | 13 |
men de raabte til HERREN i Nøden, han frelste dem af deres Trængsler,
| יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּֽק׃ | 14 |
førte dem ud af Mørket og Mulmet og sønderrev deres Baand.
| יוֹדוּ לַיהֹוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָֽם׃ | 15 |
Lad dem takke HERREN for hans Miskundhed, for hans Underværker mod Menneskens Børn.
| כִּֽי־שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּֽעַ׃ | 16 |
Thi han sprængte Døre af Kobber og sønderslog Slaaer af Jern.
| אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּֽמֵעֲוֺנֹתֵיהֶם יִתְעַנּֽוּ׃ | 17 |
De sygnede hen for Synd og led for Brødes Skyld,
| כׇּל־אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד־שַׁעֲרֵי־מָֽוֶת׃ | 18 |
de væmmedes ved al Slags Mad, de kom Dødens Porte nær;
| וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵֽם׃ | 19 |
men de raabte til HERREN i Nøden, han frelste dem af deres Trængsler,
| יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִֽיתוֹתָֽם׃ | 20 |
sendte sit Ord og lægede dem og frelste deres Liv fra Graven.
| יוֹדוּ לַיהֹוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָֽם׃ | 21 |
Lad dem takke HERREN for hans Miskundhed, for hans Underværker mod Menneskens Børn
| וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּֽה׃ | 22 |
og ofre Lovprisningsofre og med Jubel forkynde hans Gerninger.
| ׆ יוֹרְדֵי הַיָּם בׇּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּֽים׃ | 23 |
De for ud paa Havet i Skibe, drev Handel paa vældige Vande,
| ׆ הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְהֹוָה וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָֽה׃ | 24 |
blev Vidne til HERRENS Gerninger, hans Underværker i Dybet;
| ׆ וַיֹּאמֶר וַֽיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּֽיו׃ | 25 |
han bød, og et Stormvejr rejste sig, Bølgerne taarnedes op;
| ׆ יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָֽג׃ | 26 |
mod Himlen steg de, i Dybet sank de, i Ulykken svandt deres Mod;
| ׆ יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכׇל־חׇכְמָתָם תִּתְבַּלָּֽע׃ | 27 |
de tumled og raved som drukne, borte var al deres Visdom;
| ׆ וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהֹוָה בַּצַּר לָהֶם וּֽמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵֽם׃ | 28 |
men de raabte til HERREN i Nøden, han frelste dem af deres Trængsler,
| יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶֽם׃ | 29 |
skiftede Stormen til Stille, saa Havets Bølger tav;
| וַיִּשְׂמְחוּ כִֽי־יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל־מְחוֹז חֶפְצָֽם׃ | 30 |
og glade blev de, fordi det stilned; han førte dem til Havnen, de søgte.
| יוֹדוּ לַיהֹוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָֽם׃ | 31 |
Lad dem takke HERREN for hans Miskundhed, for hans Underværker mod Menneskens Børn,
| וִֽירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלֽוּהוּ׃ | 32 |
ophøje ham i Folkets Forsamling og prise ham i de Ældstes Kreds!
| יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאֽוֹן׃ | 33 |
Floder gør han til Ørken og Kilder til øde Land,
| אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָֽהּ׃ | 34 |
til Saltsteppe frugtbart Land for Ondskabens Skyld hos dem, som bor der.
| יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם־מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָֽיִם׃ | 35 |
Ørken gør han til Vanddrag, det tørre Land til Kilder;
| וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָֽׁב׃ | 36 |
der lader han sultne bo, saa de grunder en By at bo i,
| וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָֽה׃ | 37 |
tilsaar Marker og planter Vin og høster Afgrødens Frugt.
| וַיְבָרְכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִֽיט׃ | 38 |
Han velsigner dem, de bliver mange, han lader det ikke skorte paa Kvæg.
| וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגֽוֹן׃ | 39 |
De bliver faa og segner under Modgangs og Kummers Tryk,
| ׆ שֹׁפֵךְ בּוּז עַל־נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃ | 40 |
han udøser Haan over Fyrster og lader dem rave i vejløst Øde.
| וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחֽוֹת׃ | 41 |
Men han løfter den fattige op af hans Nød og gør deres Slægter som Hjorde;
| יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכׇל־עַוְלָה קָפְצָה פִּֽיהָ׃ | 42 |
de oprigtige ser det og glædes, men al Ondskab lukker sin Mund.
| מִי־חָכָם וְיִשְׁמׇר־אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַֽסְדֵי יְהֹוָֽה׃ | 43 |
Hvo som er viis, han mærke sig det og lægge sig HERRENS Naade paa Sinde!
