מִשְׁלֵי 6

1 בְּנִי אִם־עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּֽיךָ׃

Min Søn: har du borget for din næste og givet en anden Haandslag,

2 נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃

er du fanget ved dine Læber og bundet ved Mundens Ord,

3 עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא ׀ בְּנִי וְֽהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף־רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶֽיךָ׃

gør saa dette, min Søn, og red dig, nu du er kommet i Næstens Haand: Gaa hen uden Tøven, træng ind paa din Næste;

4 אַל־תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּֽיךָ׃

und ikke dine Øjne Søvn, ej heller dine Øjenlaag Hvile,

5 הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקֽוּשׁ׃

red dig som en Gazel af Snaren, som en Fugl af Fuglefængerens Haand.

6 לֵֽךְ־אֶל־נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָֽם׃

Gaa hen til Myren, du lade, se dens Færd og bliv viis.

7 אֲשֶׁר אֵֽין־לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵֽׁל׃

Skønt uden Fyrste, Foged og Styrer,

8 תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַֽאֲכָלָֽהּ׃

sørger den dog om Somren for Æde og sanker sin Føde i Høst.

9 עַד־מָתַי עָצֵל ׀ תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃

Hvor længe vil du ligge, du lade, naar staar du op af din Søvn?

10 מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט ׀ חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּֽב׃

Lidt Søvn endnu, lidt Blund, lidt Hvile med samlagte Hænder:

11 וּבָֽא־כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵֽן׃

som en Stimand kommer da Fattigdom over dig, Trang som en skjoldvæbnet Mand.

12 אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּֽה׃

En Nidding, en ussel Mand er den, som vandrer med Falskhed i Munden,

13 קֹרֵץ בְּעֵינָו מֹלֵל בְּרַגְלָו מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃

som blinker med Øjet, skraber med Foden og giver Tegn med Fingrene,

14 תַּהְפֻּכוֹת ׀ בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע בְּכׇל־עֵת (מדנים) [מִדְיָנִים] יְשַׁלֵּֽחַ׃

som smeder Rænker i Hjertet og altid kun ypper Kiv;

15 עַל־כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּֽא׃

derfor kommer hans Undergang brat, han knuses paa Stedet, kan ikke læges.

16 שֶׁשׁ־הֵנָּה שָׂנֵא יְהֹוָה וְשֶׁבַע (תועבות) [תּוֹעֲבַת] נַפְשֽׁוֹ׃

Seks Ting hader HERREN, syv er hans Sjæl en Gru:

17 עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם־נָקִֽי׃

Stolte Øjne, Løgnetunge, Hænder, der udgyder uskyldigt Blod,

18 לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָֽרָעָֽה׃

et Hjerte, der udtænker onde Raad, Fødder, der haster og iler til ondt,

19 יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִֽים׃

falsk Vidne, der farer med Løgn, og den, som sætter Splid mellem Brødre.

20 נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ וְאַל־תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּֽךָ׃

Min Søn, tag Vare paa din Faders Bud, opgiv ikke din Moders Belæring,

21 קׇשְׁרֵם עַל־לִבְּךָ תָמִיד עׇנְדֵם עַל־גַּרְגְּרֹתֶֽךָ׃

bind dem altid paa dit Hjerte, knyt dem fast om din Hals;

22 בְּהִתְהַלֶּכְךָ ׀ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּֽשׇׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶֽךָ׃

paa din Vandring lede den dig, paa dit Leje vogte den dig, den tale dig til, naar du vaagner;

23 כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָֽר׃

thi Budet er en Lygte, Læren Lys, og Tugtens Revselse Livets Vej

24 לִשְׁמׇרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נׇכְרִיָּֽה׃

for at vogte dig for Andenmands Hustru, for fremmed Kvindes sleske Tunge!

25 אַל־תַּחְמֹד יׇפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ וְאַל־תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּֽיהָ׃

Attraa ej i dit Hjerte hendes Skønhed, hendes Blik besnære dig ej!

26 כִּי בְעַד־אִשָּׁה זוֹנָה עַֽד־כִּכַּר ־ לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצֽוּד׃

Thi en Skøge faar man blot for et Brød, men Andenmands Hustru fanger dyrebar Sjæl.

27 הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַֽפְנָה׃

Kan nogen bære Ild i sin Brystfold, uden at Klæderne brænder?

28 אִם־יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל־הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶֽינָה׃

Kan man vandre paa glødende Kul, uden at Fødderne svides?

29 כֵּן הַבָּא אֶל־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כׇּֽל־הַנֹּגֵעַ בָּֽהּ׃

Saa er det at gaa ind til sin Næstes Hustru; ingen, der rører hende, slipper for Straf.

30 לֹא־יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָֽב׃

Ringeagter man ikke Tyven, naar han stjæler for at stille sin Sult?

31 וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת־כׇּל־הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּֽן׃

Om han gribes, maa han syvfold bøde og afgive alt sit Huses Gods.

32 נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר־לֵב מַֽשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃

Afsindig er den, der boler med hende, kun en Selvmorder handler saa;

33 נֶגַע־וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶֽה׃

han opnaar Hug og Skændsel, og aldrig udslettes hans Skam.

34 כִּֽי־קִנְאָה חֲמַת־גָּבֶר וְלֹא־יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָֽם׃

Thi Skinsyge vækker Mandens Vrede, han skaaner ikke paa Hævnens Dag;

35 לֹֽא־יִשָּׂא פְּנֵי כׇל־כֹּפֶר וְלֹֽא־יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה־שֹּֽׁחַד׃

ingen Bøde tager han god; store Tilbud rører ham ikke.