< מִשְׁלֵי 3 >
בְּנִי תּוֹרָתִי אַל־תִּשְׁכָּח וּמִצְוֺתַי יִצֹּר לִבֶּֽךָ׃ | 1 |
Fili mi, ne obliviscaris legis meæ, et præcepta mea cor tuum custodiat:
כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָֽךְ׃ | 2 |
longitudinem enim dierum, et annos vitæ, et pacem, apponent tibi.
חֶסֶד וֶאֱמֶת אַֽל־יַעַזְבֻךָ קׇשְׁרֵם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כׇּתְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּֽךָ׃ | 3 |
Misericordia et veritas te non deserant; circumda eas gutturi tuo, et describe in tabulis cordis tui:
וּמְצָא־חֵן וְשֵֽׂכֶל־טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָֽם׃ | 4 |
et invenies gratiam, et disciplinam bonam, coram Deo et hominibus.
בְּטַח אֶל־יְהֹוָה בְּכׇל־לִבֶּךָ וְאֶל־בִּינָתְךָ אַל־תִּשָּׁעֵֽן׃ | 5 |
Habe fiduciam in Domino ex toto corde tuo, et ne innitaris prudentiæ tuæ.
בְּכׇל־דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃ | 6 |
In omnibus viis tuis cogita illum, et ipse diriget gressus tuos.
אַל־תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת־יְהֹוָה וְסוּר מֵרָֽע׃ | 7 |
Ne sis sapiens apud temetipsum; time Deum, et recede a malo:
רִפְאוּת תְּהִי לְשׇׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶֽיךָ׃ | 8 |
sanitas quippe erit umbilico tuo, et irrigatio ossium tuorum.
כַּבֵּד אֶת־יְהֹוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כׇּל־תְּבוּאָתֶֽךָ׃ | 9 |
Honora Dominum de tua substantia, et de primitiis omnium frugum tuarum da ei:
וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹֽצוּ׃ | 10 |
et implebuntur horrea tua saturitate, et vino torcularia tua redundabunt.
מוּסַר יְהֹוָה בְּנִי אַל־תִּמְאָס וְאַל־תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּֽוֹ׃ | 11 |
Disciplinam Domini, fili mi, ne abjicias, nec deficias cum ab eo corriperis:
כִּי אֶת ־ אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהֹוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת־בֵּן יִרְצֶֽה׃ | 12 |
quem enim diligit Dominus, corripit, et quasi pater in filio complacet sibi.
אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חׇכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָֽה׃ | 13 |
Beatus homo qui invenit sapientiam, et qui affluit prudentia.
כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר־כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָֽהּ׃ | 14 |
Melior est acquisitio ejus negotiatione argenti, et auri primi et purissimi fructus ejus.
יְקָרָה הִיא (מפניים) [מִפְּנִינִים] וְכׇל־חֲפָצֶיךָ לֹא יִֽשְׁווּ־בָֽהּ׃ | 15 |
Pretiosior est cunctis opibus, et omnia quæ desiderantur huic non valent comparari.
אֹרֶךְ יָמִים בִּֽימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבֽוֹד׃ | 16 |
Longitudo dierum in dextera ejus, et in sinistra illius divitiæ et gloria.
דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי־נֹעַם וְֽכׇל־נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלֽוֹם׃ | 17 |
Viæ ejus viæ pulchræ, et omnes semitæ illius pacificæ.
עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְֽתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּֽׁר׃ | 18 |
Lignum vitæ est his qui apprehenderint eam, et qui tenuerit eam beatus.
יְֽהֹוָה בְּחׇכְמָה יָסַד־אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָֽה׃ | 19 |
Dominus sapientia fundavit terram; stabilivit cælos prudentia.
בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ־טָֽל׃ | 20 |
Sapientia illius eruperunt abyssi, et nubes rore concrescunt.
בְּנִי אַל־יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּֽה׃ | 21 |
Fili mi, ne effluant hæc ab oculis tuis. Custodi legem atque consilium,
וְיִֽהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃ | 22 |
et erit vita animæ tuæ, et gratia faucibus tuis.
אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ וְרַגְלְךָ לֹא תִגּֽוֹף׃ | 23 |
Tunc ambulabis fiducialiter in via tua, et pes tuus non impinget.
אִם־תִּשְׁכַּב לֹֽא־תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְֽעָרְבָה שְׁנָתֶֽךָ׃ | 24 |
Si dormieris, non timebis; quiesces, et suavis erit somnus tuus.
אַל־תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹֽא׃ | 25 |
Ne paveas repentino terrore, et irruentes tibi potentias impiorum.
כִּֽי־יְהֹוָה יִֽהְיֶה בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּֽכֶד׃ | 26 |
Dominus enim erit in latere tuo, et custodiet pedem tuum, ne capiaris.
אַל־תִּמְנַע־טוֹב מִבְּעָלָיו בִּֽהְיוֹת לְאֵל (ידיך) [יָדְךָ] לַעֲשֽׂוֹת׃ | 27 |
Noli prohibere benefacere eum qui potest: si vales, et ipse benefac.
אַל־תֹּאמַר (לרעיך) [לְרֵעֲךָ ׀] לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּֽךְ׃ | 28 |
Ne dicas amico tuo: Vade, et revertere: cras dabo tibi: cum statim possis dare.
אַל־תַּחֲרֹשׁ עַל־רֵעֲךָ רָעָה וְהֽוּא־יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּֽךְ׃ | 29 |
Ne moliaris amico tuo malum, cum ille in te habeat fiduciam.
אַל־[תָּרִיב] (תרוב) עִם־אָדָם חִנָּם אִם־לֹא גְמָלְךָ רָעָֽה׃ | 30 |
Ne contendas adversus hominem frustra, cum ipse tibi nihil mali fecerit.
אַל־תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל־תִּבְחַר בְּכׇל־דְּרָכָֽיו׃ | 31 |
Ne æmuleris hominem injustum, nec imiteris vias ejus:
כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה נָלוֹז וְֽאֶת־יְשָׁרִים סוֹדֽוֹ׃ | 32 |
quia abominatio Domini est omnis illusor, et cum simplicibus sermocinatio ejus.
מְאֵרַת יְהֹוָה בְּבֵית רָשָׁע וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵֽךְ׃ | 33 |
Egestas a Domino in domo impii; habitacula autem justorum benedicentur.
אִם־לַלֵּצִים הֽוּא־יָלִיץ (ולעניים) [וְלַעֲנָוִים] יִתֶּן־חֵֽן׃ | 34 |
Ipse deludet illusores, et mansuetis dabit gratiam.
כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלֽוֹן׃ | 35 |
Gloriam sapientes possidebunt; stultorum exaltatio ignominia.