< מִשְׁלֵי 29 >
אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה־עֹרֶף פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּֽא׃ | 1 |
人若屢受譴責,仍然頑固,他必突然喪亡,無法挽救。
בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַֽח עָֽם׃ | 2 |
義人執政,人民喜慶;惡人專權,人民嘆息。
אִישׁ־אֹהֵב חׇכְמָה יְשַׂמַּח אָבִיו וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד־הֽוֹן׃ | 3 |
喜愛智慧的,使父親喜悅;尋花問柳的,必傾家蕩產。
מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶֽנָּה׃ | 4 |
君王秉公行義,必將興邦;但若暴斂橫徵,必將喪邦。
גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל־רֵעֵהוּ רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל־פְּעָמָֽיו׃ | 5 |
對自己的友伴阿諛的人,是在他腳下張設羅網。
בְּפֶשַֽׁע אִישׁ רָע מוֹקֵשׁ וְצַדִּיק יָרוּן וְשָׂמֵֽחַ׃ | 6 |
作惡的人,滿路絆索;正義的人,載欣載奔。
יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים רָשָׁע לֹא־יָבִין דָּֽעַת׃ | 7 |
義人關注窮人的案情,但是惡人卻毫不知情。
אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָֽף׃ | 8 |
輕狂的人,煽動城市作亂;明智的人,設法挽回狂瀾。
אִֽישׁ־חָכָם נִשְׁפָּט אֶת־אִישׁ אֱוִיל וְרָגַז וְשָׂחַק וְאֵין נָֽחַת׃ | 9 |
智愚爭辯,或怒或笑,終無結果。
אַנְשֵׁי דָמִים יִשְׂנְאוּ־תָם וִישָׁרִים יְבַקְשׁוּ נַפְשֽׁוֹ׃ | 10 |
嗜殺的人,常憎恨正人君子;正直的人,卻關懷他的性命。
כׇּל־רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶֽנָּה׃ | 11 |
愚人忿怒,必盡情發洩;明智的人,必自知抑制。
מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל־דְּבַר־שָׁקֶר כׇּֽל־מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִֽים׃ | 12 |
作首長的,如聽信讒言,他的臣僕,必盡屬小人。
רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם יְהֹוָֽה׃ | 13 |
窮人與壓迫者彼此相遇,二者皆由主獲得光明。
מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים כִּסְאוֹ לָעַד יִכּֽוֹן׃ | 14 |
君王如秉公審判窮人,他的寶座必永久穩立。
שֵׁבֶט וְתוֹכַחַת יִתֵּן חׇכְמָה וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּֽוֹ׃ | 15 |
杖責與懲戒,賜予人智慧;嬌縱的孩子,使母親受辱。
בִּרְבוֹת רְשָׁעִים יִרְבֶּה־פָּשַׁע וְצַדִּיקִים בְּֽמַפַּלְתָּם יִרְאֽוּ׃ | 16 |
惡人掌權,罪惡隨之增多;正義的人,必親見其崩潰。
יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶֽׁךָ׃ | 17 |
懲戒你的兒子,他必使你安心,令你心曠神怡。
בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַֽע עָם וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵֽהוּ׃ | 18 |
神視缺乏時,人民必放縱;遵守法律的,纔蒙受祝福。
בִּדְבָרִים לֹא־יִוָּסֶר עָבֶד כִּֽי־יָבִין וְאֵין מַעֲנֶֽה׃ | 19 |
要糾正奴才,不宜用言語;即使他明白,他仍不服從。
חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּֽנּוּ׃ | 20 |
你是否見過信口開河的人﹖寄望於愚人勝於寄望於他。
מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנֽוֹן׃ | 21 |
對奴才自幼加以嬌養,他日後終必反僕為主。
אִֽישׁ־אַף יְגָרֶה מָדוֹן וּבַעַל חֵמָה רַב־פָּֽשַׁע׃ | 22 |
易怒的人,極易引起紛爭;性急的人,必犯很多過錯。
גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל־רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבֽוֹד׃ | 23 |
驕傲自大,使人屈辱;虛心謙下,使人受榮。
חוֹלֵק עִם־גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּֽיד׃ | 24 |
誰與盜賊合夥,實是痛恨自己;他雖聽見咀咒,卻不敢發一言。
חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּיהֹוָה יְשֻׂגָּֽב׃ | 25 |
對人畏懼,必陷入羈絆;信賴上主,必獲得安全。
רַבִּים מְבַקְשִׁים פְּנֵֽי־מוֹשֵׁל וּמֵיְהֹוָה מִשְׁפַּט־אִֽישׁ׃ | 26 |
許多人尋求王侯的慈惠,但每人的判決出自上主。
תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר־דָּֽרֶךְ׃ | 27 |
為非作歹的人,為義人所憎惡;行為正直的人,為惡人所憎惡。