מִשְׁלֵי 26

1 כַּשֶּׁלֶג ׀ בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹֽא־נָאוֶה לִכְסִיל כָּבֽוֹד׃

Som Sne om Somren og Regn om Høsten saa lidt hører Ære sig til for en Taabe.

2 כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִֽלְלַת חִנָּם (לא) [לוֹ] תָבֹֽא׃

Som en Spurv i Fart, som en Svale i Flugt saa rammer ej Banden mod sagesløs Mand.

3 שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִֽים׃

Svøbe for Hest, Bidsel for Æsel og Ris for Taabers Ryg.

4 אַל־תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּֽן־תִּשְׁוֶה־לּוֹ גַם־אָֽתָּה׃

Svar ej Taaben efter hans Daarskab, at ikke du selv skal blive som han.

5 עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן־יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָֽיו׃

Svar Taaben efter hans Daarskab, at han ikke skal tykkes sig viis.

6 מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד־כְּסִֽיל׃

Den afhugger Fødderne og inddrikker Vold, som sender Bud ved en Taabe.

7 דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִֽים׃

Slappe som den lammes Ben er Ordsprog i Taabers Mund.

8 כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן־נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבֽוֹד׃

Som en, der binder Stenen fast i Slyngen, er den, der hædrer en Taabe.

9 חוֹחַ עָלָה בְיַד־שִׁכּוֹר וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִֽים׃

Som en Tornekæp, der falder den drukne i Hænde, er Ordsprog i Taabers Mund.

10 רַב מְחוֹלֵֽל־כֹּל וְשֹׂכֵר כְּסִיל וְשֹׂכֵר עֹבְרִֽים׃

Som en Skytte, der saarer enhver, som kommer, er den, der lejer en Taabe og en drukken.

11 כְּכֶלֶב שָׁב עַל־קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּֽוֹ׃

Som en Hund, der vender sig om til sit Spy, er en Taabe, der gentager Daarskab.

12 רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּֽנּוּ׃

Ser du en Mand, der tykkes sig viis, for en Taabe er der mere Haab end for ham.

13 אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבֽוֹת׃

Den lade siger: »Et Rovdyr paa Vejen, en Løve ude paa Torvene!«

14 הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל־צִירָהּ וְעָצֵל עַל־מִטָּתֽוֹ׃

Døren drejer sig paa sit Hængsel, den lade paa sit Leje.

15 טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל־פִּֽיו׃

Den lade rækker til Fadet, men gider ikke føre Haanden til Munden.

16 חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָֽעַם׃

Den lade tykkes sig større Vismand end syv, der har kloge Svar.

17 מַחֲזִיק בְּאׇזְנֵי־כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל־רִיב לֹּא־לֽוֹ׃

Den griber en Hund i Øret, som blander sig i uvedkommende Strid.

18 כְּֽמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָֽוֶת׃

Som en vanvittig Mand, der udslynger Gløder, Pile og Død,

19 כֵּֽן־אִישׁ רִמָּה אֶת־רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲֽלֹא־מְשַׂחֵק אָֽנִי׃

er den, der sviger sin Næste og siger: »Jeg spøger jo kun.«

20 בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה־אֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדֽוֹן׃

Er der intet Brænde, gaar Ilden ud, er der ingen Bagtaler, stilles Trætte.

21 פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ וְאִישׁ (מדונים) [מִדְיָנִים] לְחַרְחַר־רִֽיב׃

Trækul til Gløder og Brænde til Ild og trættekær Mand til at optænde Kiv.

22 דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי־בָֽטֶן׃

Bagtalerens Ord er som Lækkerbidskener, de synker dybt i Legemets Kamre.

23 כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל־חָרֶשׂ שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב־רָֽע׃

Som Sølvovertræk paa et Lerkar er ondsindet Hjerte bag glatte Læber.

24 בִּשְׂפָתָו יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָֽה׃

Avindsmand hykler med Læben, i sit Indre huser han Svig;

25 כִּֽי־יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל־תַּאֲמֶן־בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּֽוֹ׃

gør han Røsten venlig, tro ham dog ikke, thi i hans Hjerte er syvfold Gru.

26 תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן תִּגָּלֶה רָֽעָתוֹ בְקָהָֽל׃

Den, der dølger sit Had med Svig, hans Ondskab kommer frem i Folkets Forsamling.

27 כֹּֽרֶה־שַּׁחַת בָּהּ יִפּוֹל וְגוֹלֵֽל אֶבֶן אֵלָיו תָּשֽׁוּב׃

I Graven, man graver, falder man selv, af Stenen, man vælter, rammes man selv.

28 לְֽשׁוֹן־שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶֽה׃

Løgnetunge giver mange Hug, hyklersk Mund volder Fald.