מִשְׁלֵי 2

1 בְּנִי אִם־תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּן אִתָּֽךְ׃

Min Søn, naar du tager imod mine Ord og gemmer mine Paalæg hos dig,

2 לְהַקְשִׁיב לַחׇכְמָה אׇזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָֽה׃

idet du laaner Visdom Øre og bøjer dit Hjerte til Indsigt,

3 כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶֽךָ׃

ja, kalder du paa Forstanden og løfter din Røst efter Indsigt,

4 אִם־תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְֽכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶֽׂנָּה׃

søger du den som Sølv og leder den op som Skatte,

5 אָז תָּבִין יִרְאַת יְהֹוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָֽא׃

da nemmer du HERRENS Frygt og vinder dig Kundskab om Gud.

6 כִּֽי־יְהֹוָה יִתֵּן חׇכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָֽה׃

Thi HERREN, han giver Visdom, fra hans Mund kommer Kundskab og Indsigt.

7 (וצפן) [יִצְפֹּן] לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹֽם׃

Til retsindige gemmer han Lykke, han er Skjold for alle med lydefri Vandel,

8 לִנְצֹר אׇרְחוֹת מִשְׁפָּט וְדֶרֶךְ חֲסִידָו יִשְׁמֹֽר׃

idet han værner Rettens Stier og vogter sine frommes Vej.

9 אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים כׇּל־מַעְגַּל־טֽוֹב׃

Da nemmer du Retfærd, Ret og Retsind, hvert et Spor, som er godt.

10 כִּֽי־תָבוֹא חׇכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְֽנַפְשְׁךָ יִנְעָֽם׃

Thi Visdom kommer i dit Hjerte, og Kundskab er liflig for din Sjæl;

11 מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶֽכָּה׃

Kløgt skal vaage over dig, Indsigt være din Vogter —

12 לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכֽוֹת׃

idet den frier dig fra den ondes Vej, fra Folk, hvis Ord kun er vrange,

13 הַעֹזְבִים אׇרְחוֹת יֹשֶׁר לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי־חֹֽשֶׁךְ׃

som gaar fra de lige Stier for at vandre paa Mørkets Veje.

14 הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע יָגִילוּ בְּֽתַהְפֻּכוֹת רָֽע׃

som glæder sig ved at gøre ondt og jubler over vrangt og ondt,

15 אֲשֶׁר אׇרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָֽם׃

de, som gaar krogede Stier og følger bugtede Spor —

16 לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנׇּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִֽיקָה׃

idet den frier dig fra Andenmands Hustru, fra fremmed Kvinde med sleske Ord,

17 הַֽעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְאֶת־בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵֽחָה׃

der sviger sin Ungdoms Ven og glemmer sin Guds Pagt;

18 כִּי שָׁחָה אֶל־מָוֶת בֵּיתָהּ וְאֶל־רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶֽיהָ׃

thi en Grav til Døden er hendes Hus, til Skyggerne fører hendes Spor;

19 כׇּל־בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹֽא־יַשִּׂיגוּ אׇרְחוֹת חַיִּֽים׃

tilbage vender ingen, som gaar ind til hende, de naar ej Livets Stier —

20 לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאׇרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹֽר׃

at du maa vandre de godes Vej og holde dig til de retfærdiges Stier;

21 כִּֽי־יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ־אָרֶץ וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָֽהּ׃

thi retsindige skal bo i Landet, lydefri levnes deri,

22 וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ וּבוֹגְדִים יִסְּחוּ מִמֶּֽנָּה׃

men gudløse ryddes af Landet, troløse rykkes derfra.