מִשְׁלֵי 14

1 חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ׃

Visdom bygger sig Hus, Daarskabs Hænder river det ned.

2 הוֹלֵךְ בְּיׇשְׁרוֹ יְרֵא יְהֹוָה וּנְלוֹז דְּרָכָיו בּוֹזֵֽהוּ׃

Hvo redeligt vandrer, frygter HERREN, men den, som gaar Krogveje, agter ham ringe.

3 בְּֽפִי־אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵֽם׃

I Daarens Mund er Ris til hans Ryg, for de vise staar Læberne Vagt.

4 בְּאֵין אֲלָפִים אֵבוּס בָּר וְרׇב־תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שֽׁוֹר׃

Naar der ikke er Okser, er Laden tom, ved Tyrens Kraft bliver Høsten stor.

5 עֵד אֱמוּנִים לֹא יְכַזֵּב וְיָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָֽׁקֶר׃

Sanddru Vidne lyver ikke, det falske Vidne farer med Løgn.

6 בִּקֶּשׁ־לֵץ חׇכְמָה וָאָיִן וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָֽל׃

Spotter søger Visdom, men finder den ikke, til Kundskab kommer forstandig let.

7 לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל וּבַל־יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃

Gaa fra en Mand, som er en Taabe, der mærker du intet til Kundskabs Læber.

8 חׇכְמַת עָרוּם הָבִין דַּרְכּוֹ וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָֽה׃

Den kloge i sin Visdom er klar paa sin Vej, men Taabers Daarskab er Svig.

9 אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצֽוֹן׃

Med Daarer driver Skyldofret Spot, men Velvilje raader iblandt retsindige.

10 לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא־יִתְעָרַב זָֽר׃

Hjertet kender sin egen Kvide, fremmede blander sig ej i dets Glæde.

11 בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִֽיחַ׃

Gudløses Hus lægges øde, retsindiges Telt staar i Blomst.

12 יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי־אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃

Mangen Vej synes Manden ret, og saa er dens Ende dog Dødens Veje.

13 גַּם־בִּשְׂחֹק יִכְאַב־לֵב וְאַחֲרִיתָהּ שִׂמְחָה תוּגָֽה׃

Selv under Latter kan Hjertet lide, og Glædens Ende er Kummer.

14 מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב וּמֵעָלָיו אִישׁ טֽוֹב׃

Af sine Veje mættes den frafaldne, af sine Gerninger den, som er god.

15 פֶּתִי יַאֲמִין לְכׇל־דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ׃

Den tankeløse tror hvert Ord, den kloge overtænker sine Skridt.

16 חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵֽחַ׃

Den vise ængstes og skyr det onde, Taaben buser sorgløs paa.

17 קְֽצַר־אַפַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵֽא׃

Den hidsige bærer sig taabeligt ad, man hader rænkefuld Mand.

18 נָחֲלוּ פְתָאיִם אִוֶּלֶת וַעֲרוּמִים יַכְתִּרוּ דָֽעַת׃

De tankeløse giver Daarskab i Arv, de kloge efterlader sig Kundskab.

19 שַׁחוּ רָעִים לִפְנֵי טוֹבִים וּרְשָׁעִים עַֽל־שַׁעֲרֵי צַדִּֽיק׃

Onde maa bukke for gode, gudløse staa ved retfærdiges Døre.

20 גַּם־לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּֽים׃

Fattigmand hades endog af sin Ven, men Rigmands Venner er mange.

21 בׇּז־לְרֵעֵהוּ חוֹטֵא וּמְחוֹנֵן (עניים) [עֲנָוִים] אַשְׁרָֽיו׃

Den, der foragter sin Næste, synder, lykkelig den, der har Medynk med arme.

22 הֲֽלוֹא־יִתְעוּ חֹרְשֵׁי רָע וְחֶסֶד וֶאֱמֶת חֹרְשֵׁי טֽוֹב׃

De, som virker ondt, farer visselig vild; de, som virker godt, finder Naade og Trofasthed.

23 בְּכׇל־עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר־שְׂפָתַיִם אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃

Ved al Slags Møje vindes der noget, Mundsvejr volder kun Tab.

24 עֲטֶרֶת חֲכָמִים עׇשְׁרָם אִוֶּלֶת כְּסִילִים אִוֶּֽלֶת׃

De vises Krone er Kløgt, Taabers Krans er Daarskab.

25 מַצִּיל נְפָשׁוֹת עֵד אֱמֶת וְיָפִחַ כְּזָבִים מִרְמָֽה׃

Sanddru Vidne frelser Sjæle; den, som farer med Løgn, bedrager.

26 בְּיִרְאַת יְהֹוָה מִבְטַח־עֹז וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶֽה׃

Den stærkes Tillid er HERRENS Frygt, hans Sønner skal have en Tilflugt.

27 יִרְאַת יְהֹוָה מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָֽוֶת׃

HERRENS Frygt er en Livsens Kilde, derved undgaas Dødens Snarer.

28 בְּרׇב־עָם הַדְרַת־מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזֽוֹן׃

At Folket er stort, er Kongens Hæder, Brist paa Folk er Fyrstens Fald.

29 אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב־תְּבוּנָה וּקְצַר־רוּחַ מֵרִים אִוֶּֽלֶת׃

Den sindige er rig paa Indsigt, den heftige driver det vidt i Daarskab.

30 חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָֽה׃

Sagtmodigt Hjerte er Liv for Legemet, Avind er Edder i Benene.

31 עֹשֵֽׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיֽוֹן׃

At kue den ringe er Haan mod hans Skaber, han æres ved Medynk med fattige.

32 בְּֽרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּֽיק׃

Ved sin Ondskab styrtes den gudløse, ved lydefri Færd er retfærdige trygge.

33 בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חׇכְמָה וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵֽעַ׃

Visdom bor i forstandiges Hjerte, i Taabers Indre kendes den ikke.

34 צְדָקָה תְרוֹמֵֽם־גּוֹי וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּֽאת׃

Retfærdighed løfter et Folk, men Synd er Folkenes Skændsel.

35 רְֽצוֹן־מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִֽישׁ׃

En klog Tjener har Kongens Yndest, en vanartet rammer hans Vrede.