מִשְׁלֵי 13

1 בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא־שָׁמַע גְּעָרָֽה׃

Viis Søn elsker tugt, spotter hører ikke paa skænd.

2 מִפְּרִי פִי־אִישׁ יֹאכַל טוֹב וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָֽס׃

Af sin Munds Frugt nyder en Mand kun godt, til Vold staar troløses Hu.

3 נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה־לֽוֹ׃

Vogter man Munden, bevarer man Sjælen, den aabenmundede falder i Vaade.

4 מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּֽׁן׃

Den lade attraar uden at faa, men flittiges Sjæl bliver mæt.

5 דְּבַר־שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּֽיר׃

Den retfærdige hader Løgnetale, den gudløse spreder Skam og Skændsel.

6 צְדָקָה תִּצֹּר תׇּם־דָּרֶךְ וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּֽאת׃

Retfærd skærmer, hvo lydefrit vandrer, Synden fælder de gudløse.

7 יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָֽב׃

Mangen lader rig og ejer dog intet, mangen lader fattig og ejer dog meget.

8 כֹּפֶר נֶֽפֶשׁ־אִישׁ עׇשְׁרוֹ וְרָשׁ לֹֽא־שָׁמַע גְּעָרָֽה׃

Mands Rigdom er Løsepenge for hans Liv, Fattigmand faar ingen Trusel at høre.

9 אוֹר־צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָֽךְ׃

Retfærdiges Lys bryder frem, gudløses Lampe gaar ud.

10 רַק־בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה וְאֶת־נוֹעָצִים חׇכְמָֽה׃

Ved Hovmod vækkes kun Splid, hos dem, der lader sig raade, er Visdom.

11 הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ עַל־יָד יַרְבֶּֽה׃

Rigdom, vundet i Hast, smuldrer hen, hvad der samles Haandfuld for Haandfuld, øges.

12 תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה־לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָֽה׃

At bie længe gør Hjertet sygt, opfyldt Ønske er et Livets Træ.

13 בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּֽם׃

Den, der lader haant om Ordet, slaas ned, den, der frygter Budet, faar Løn.

14 תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָֽוֶת׃

Vismands Lære er en Livsens Kilde, derved undgaas Dødens Snarer.

15 שֵֽׂכֶל־טוֹב יִתֶּן־חֵן וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָֽן׃

God Forstand vinder Yndest, troløses Vej er deres Undergang.

16 כׇּל־עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּֽלֶת׃

Hver, som er klog, gaar til Værks med Kundskab, Taaben udfolder Daarskab.

17 מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּֽא׃

Gudløs Budbringer gaar det galt, troværdigt Bud bringer Lægedom.

18 רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּֽד׃

Afvises Tugt, faar man Armod og Skam; agtes paa Revselse, bliver man æret.

19 תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָֽע׃

Opfyldt Ønske er sødt for Sjælen, at vige fra ondt er Taaber en Gru.

20 (הלוך) [הוֹלֵךְ] אֶת־חֲכָמִים (וחכם) [יֶחְכָּם] וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרֽוֹעַ׃

Omgaas Vismænd, saa bliver du viis, ilde faren er Taabers Ven.

21 חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה וְאֶת־צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם־טֽוֹב׃

Vanheld følger Syndere, Lykken naar de retfærdige.

22 טוֹב יַנְחִיל בְּנֵֽי־בָנִים וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵֽא׃

Den gode efterlader Børnebørn Arv, til retfærdige gemmes Synderens Gods.

23 רׇב־אֹכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּֽט׃

Paa Fattigfolks Nyjord er rigelig Føde, mens mangen rives bort ved Uret.

24 חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָֽר׃

Hvo Riset sparer, hader sin Søn, den, der elsker ham, tugter i Tide.

25 צַדִּיק אֹכֵֽל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָֽר׃

Den retfærdige spiser, til Sulten er stillet, gudløses Bug er tom.