איכה 5
| זְכֹר יְהֹוָה מֶֽה־הָיָה לָנוּ (הביט) [הַבִּיטָה] וּרְאֵה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃ | 1 |
HERRE, kom vor Skæbne i Hu, sku ned og se vor Skændsel!
| נַחֲלָתֵנוּ נֶֽהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנׇכְרִֽים׃ | 2 |
Vor Arvelod tilfaldt fremmede, Udlændinge fik vore Huse.
| יְתוֹמִים הָיִינוּ (אין) [וְאֵין] אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת׃ | 3 |
Forældreløse, faderløse er vi, som Enker er vore Mødre.
| מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹֽאוּ׃ | 4 |
Vort Drikkevand maa vi købe, betale maa vi vort Brænde.
| עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ (לא) [וְלֹא] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ׃ | 5 |
Aaget trykker vor Nakke, vi trættes og finder ej Hvile.
| מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַֽ לָֽחֶם׃ | 6 |
Ægypten rakte vi Haand, Assur, for at mættes med Brød.
| אֲבֹתֵינוּ חָֽטְאוּ (אינם) [וְאֵינָם] (אנחנו) [וַאֲנַחְנוּ] עֲוֺנֹתֵיהֶם סָבָֽלְנוּ׃ | 7 |
Vore Fædre, som synded, er borte, og vi maa bære deres Skyld.
| עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָֽם׃ | 8 |
Over os raader Trælle, ingen frier os fra dem.
| בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּֽר׃ | 9 |
Med Livsfare henter vi vort Brød, udsatte for Ørkenens Sværd.
| עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָֽב׃ | 10 |
Vor Hud er sværtet som en Ovn af Hungerens svidende Lue.
| נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָֽה׃ | 11 |
De skændede Kvinder i Zion, Jomfruer i Judas Byer.
| שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּֽרוּ׃ | 12 |
Fyrster greb de og hængte, tog intet Hensyn til gamle.
| בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָֽׁלוּ׃ | 13 |
Ynglinge sattes til Kværnen, under Brændeknippet segnede Drenge.
| זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָֽם׃ | 14 |
De gamle forsvandt fra Porten, de unge fra Strengenes Leg.
| שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵֽנוּ׃ | 15 |
Vort Hjertes Glæde er borte, vor Dans er vendt til Sorg.
| נָֽפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אֽוֹי־נָא לָנוּ כִּי חָטָֽאנוּ׃ | 16 |
Kronen faldt af vort Hoved, ve os, at vi har syndet!
| עַל־זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל־אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵֽינוּ׃ | 17 |
Vort Hjerte blev derfor sygt, derfor vort Øje mørkt:
| עַל הַר־צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ־בֽוֹ׃ | 18 |
For Zions Bjerg, som er øde, Ræve tumler sig der.
| אַתָּה יְהֹוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדֽוֹר׃ | 19 |
Du, HERRE, troner for evigt, fra Slægt til Slægt staar din Trone.
| לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּֽעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִֽים׃ | 20 |
Hvi glemmer du os bestandig og svigter os alle Dage?
| הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה ׀ אֵלֶיךָ (ונשוב) [וְֽנָשׁוּבָה] חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶֽדֶם׃ | 21 |
Omvend os, HERRE, til dig, saa vender vi om, giv os nye Dage, som fordum!
| כִּי אִם־מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד־מְאֹֽד׃ השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם | 22 |
Eller har du helt stødt os bort, er din Vrede mod os uden Ende?
