איוב 8

1 וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹּאמַֽר׃

Respondens autem Baldad Suhites, dixit:

2 עַד־אָן תְּמַלֶּל־אֵלֶּה וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי־פִֽיךָ׃

Usquequo loqueris talia, et spiritus multiplex sermones oris tui?

3 הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאִם־שַׁדַּי יְעַוֵּת־צֶֽדֶק׃

Numquid Deus supplantat iudicium? aut Omnipotens subvertit quod iustum est?

4 אִם־בָּנֶיךָ חָֽטְאוּ־לוֹ וַֽיְשַׁלְּחֵם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם׃

Etiam si filii tui peccaverunt ei, et dimisit eos in manu iniquitatis suae:

5 אִם־אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל־אֵל וְאֶל־שַׁדַּי תִּתְחַנָּֽן׃

Tu tamen si diluculo consurrexeris ad Deum, et Omnipotentem fueris deprecatus:

6 אִם־זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּֽי־עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶֽךָ׃

Si mundus et rectus incesseris, statim evigilabit ad te, et pacatum reddet habitaculum iustitiae tuae:

7 וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִֽיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹֽד׃

In tantum, ut si priora tua fuerint parva, et novissima tua multiplicentur nimis.

8 כִּֽי־שְׁאַל־נָא לְדֹר רִישׁוֹן וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָֽם׃

Interroga enim generationem pristinam, et diligenter investiga patrum memoriam:

9 כִּֽי־תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי־אָֽרֶץ׃

(Hesterni quippe sumus, et ignoramus quoniam sicut umbra dies nostri sunt super terram.)

10 הֲלֹא־הֵם יוֹרוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּֽים׃

Et ipsi docebunt te: loquentur tibi, et de corde suo proferent eloquia.

11 הֲיִֽגְאֶה־גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה יִשְׂגֶּה־אָחוּ בְלִי־מָֽיִם׃

Numquid vivere potest scirpus absque humore? aut crescere carectum sine aqua?

12 עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כׇל־חָצִיר יִיבָֽשׁ׃

Cum adhuc sit in flore, nec carpatur manu, ante omnes herbas arescit:

13 כֵּן אׇרְחוֹת כׇּל־שֹׁכְחֵי אֵל וְתִקְוַת חָנֵף תֹּאבֵֽד׃

Sic viae omnium, qui obliviscuntur Deum, et spes hypocritae peribit:

14 אֲשֶׁר־יָקוֹט כִּסְלוֹ וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ׃

Non ei placebit vecordia sua, et sicut tela aranearum fiducia eius.

15 יִשָּׁעֵן עַל־בֵּיתוֹ וְלֹא יַעֲמֹד יַחֲזִיק בּוֹ וְלֹא יָקֽוּם׃

Innitetur super domum suam, et non stabit: fulciet eam, et non consurget:

16 רָטֹב הוּא לִפְנֵי־שָׁמֶשׁ וְעַל גַּנָּתוֹ יֹנַקְתּוֹ תֵצֵֽא׃

Humectus videtur antequam veniat Sol, et in ortu suo germen eius egredietur.

17 עַל־גַּל שׇׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶֽה׃

Super acervum petrarum radices eius densabuntur, et inter lapides commorabitur.

18 אִם־יְבַלְּעֶנּוּ מִמְּקֹמוֹ וְכִחֶשׁ בּוֹ לֹא רְאִיתִֽיךָ׃

Si absorbuerit eum de loco suo, negabit eum, et dicet: Non novi te.

19 הֶן־הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָֽחוּ׃

Haec est enim laetitia viae eius, ut rursum de terra alii germinentur.

20 הֶן־אֵל לֹא יִמְאַס־תָּם וְלֹֽא־יַחֲזִיק בְּיַד־מְרֵעִֽים׃

Deus non proiiciet simplicem, nec porriget manum malignis:

21 עַד־יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָֽה׃

Donec impleatur risu os tuum, et labia tua iubilo.

22 שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶֽנּוּ׃

Qui oderunt te, induentur confusione: et tabernaculum impiorum non subsistet.