איוב 6

1 וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַֽר׃

ヨブ應へて曰く

2 לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי (והיתי) [וְהַוָּתִי] בְּֽמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ־יָֽחַד׃

願はくは我憤恨の善く權られ 我懊惱の之とむかひて天秤に懸られんことを

3 כִּֽי־עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל־כֵּן דְּבָרַי לָֽעוּ׃

然すれば是は海の沙よりも重からん 斯ればこそ我言躁妄なりけれ

4 כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכֽוּנִי׃

それ全能者の箭わが身にいりわが魂神その毒を飮り 神の畏怖我を襲ひ攻む

5 הֲיִֽנְהַק־פֶּרֶא עֲלֵי־דֶשֶׁא אִם יִגְעֶה־שּׁוֹר עַל־בְּלִילֽוֹ׃

野驢馬あに靑草あるに鳴んや 牛あに食物あるに吽らんや

6 הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי־מֶלַח אִם־יֶשׁ־טַעַם בְּרִיר חַלָּמֽוּת׃

淡き物あに鹽なくして食はれんや 蛋の白あに味あらんや

7 מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִֽי׃

わが心の觸ることを嫌ふ物是は我が厭ふ所の食物のごとし

8 מִֽי־יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלֽוֹהַּ׃

願はくは我求むる所を得んことを願はくは神わが希ふ所の物を我に賜はらんことを

9 וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדוֹ וִיבַצְּעֵֽנִי׃

願はくは神われを滅ぼすを善とし 御手を伸て我を絶たまはんことを

10 וּתְהִי־עוֹד ׀ נֶחָמָתִי וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה לֹא יַחְמוֹל כִּי־לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדֽוֹשׁ׃

然るとも我は尚みづから慰むる所あり 烈しき苦痛の中にありて喜ばん 是は我聖者の言に悖りしことなければなり

11 מַה־כֹּחִי כִֽי־אֲיַחֵל וּמַה־קִּצִּי כִּֽי־אַאֲרִיךְ נַפְשִֽׁי׃

我何の氣力ありてか尚俟ん 我の終いかなれば我なほ耐へ忍ばんや

12 אִם־כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי אִֽם־בְּשָׂרִי נָחֽוּשׁ׃

わが氣力あに石の氣力のごとくならんや 我肉あに銅のごとくならんや

13 הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּֽנִּי׃

わが助われの中に無にあらずや 救拯我より逐はなされしにあらずや

14 לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזֽוֹב׃

憂患にしづむ者はその友これを憐れむべし 然らずば全能者を畏るることを廢ん

15 אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ־נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹֽרוּ׃

わが兄弟はわが望を充さざること溪川のごとく 溪川の流のごとくに過さる

16 הַקֹּדְרִים מִנִּי־קָרַח עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם־שָֽׁלֶג׃

是は氷のために黑くなり 雪その中に藏るれども

17 בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָֽם׃

温暖になる時は消ゆき熱くなるに及てはその處に絶はつ

18 יִלָּפְתוּ אׇרְחוֹת דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵֽדוּ׃

隊旅客身をめぐらして去り空曠處にいたりて亡ぶ

19 הִבִּיטוּ אׇרְחוֹת תֵּמָא הֲלִיכֹת שְׁבָא קִוּוּ־לָֽמוֹ׃

テマの隊旅客これを望みシバの旅客これを慕ふ

20 בֹּשׁוּ כִֽי־בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּֽרוּ׃

彼等これを望みしによりて愧恥を取り 彼處に至りてその面を赧くす

21 כִּֽי־עַתָּה הֱיִיתֶם לֹא תִּֽרְאוּ חֲתַת וַתִּירָֽאוּ׃

かく汝等も今は虚しき者なり 汝らは怖ろしき事を見れば則ち懼る

22 הֲֽכִי־אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִֽי׃

我あに汝等我に予へよと言しこと有んや 汝らの所有物の中より物を取て我ために饋れと言しこと有んや

23 וּמַלְּטוּנִי מִיַּד־צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּֽוּנִי׃

また敵人の手より我を救ひ出せと言しことあらんや 虐ぐる者の手より我を贖へと言しことあらんや

24 הוֹרוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַה־שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִֽי׃

我を敎へよ 然らば我默せん 請ふ我の過てる所を知せよ

25 מַה־נִּמְרְצוּ אִמְרֵי־יֹשֶׁר וּמַה־יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּֽם׃

正しき言は如何に力あるものぞ 然ながら汝らの規諫る所は何の規諫とならんや

26 הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ אִמְרֵי נֹאָֽשׁ׃

汝らは言を規正んと想ふや 望の絶たる者の語る所は風のごときなり

27 אַף־עַל־יָתוֹם תַּפִּילוּ וְתִכְרוּ עַֽל־רֵיעֲכֶֽם׃

汝らは孤子のために籤を掣き 汝らの友をも商貨にするならん

28 וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ־בִי וְעַל־פְּנֵיכֶם אִם־אֲכַזֵּֽב׃

今ねがはくは我に向へ 我は汝らの面の前に僞はらず

29 שֽׁוּבוּ־נָא אַל־תְּהִי עַוְלָה (ושבי) [וְשׁוּבוּ] עוֹד צִדְקִי־בָֽהּ׃

請ふ再びせよ 不義あらしむる勿れ 請ふ再びせよ 此事においては我正義し

30 הֲיֵשׁ־בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה אִם־חִכִּי לֹא־יָבִין הַוּֽוֹת׃

我舌に不義あらんや 我口惡き物を辨へざらんや