איוב 5
| קְֽרָא־נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ וְאֶל־מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶֽה׃ | 1 |
»Raab kun! Giver nogen dig Svar? Og til hvem af de Hellige vender du dig?
| כִּֽי־לֶאֱוִיל יַהֲרׇג־כָּעַשׂ וּפֹתֶה תָּמִית קִנְאָֽה׃ | 2 |
Thi Daarens Harme koster ham Livet, Taabens Vrede bliver hans Død.
| אֲֽנִי־רָאִיתִי אֱוִיל מַשְׁרִישׁ וָאֶקּוֹב נָוֵהוּ פִתְאֹֽם׃ | 3 |
Selv har jeg set en Daare rykkes op, hans Bolig raadne brat;
| יִרְחֲקוּ בָנָיו מִיֶּשַׁע וְיִֽדַּכְּאוּ בַשַּׁעַר וְאֵין מַצִּֽיל׃ | 4 |
hans Sønner var uden Hjælp, traadtes ned i Porten, ingen reddede dem;
| אֲשֶׁר קְצִירוֹ ׀ רָעֵב יֹאכֵל וְאֶֽל־מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ וְשָׁאַף צַמִּים חֵילָֽם׃ | 5 |
sultne aad deres Høst, de tog den, selv mellem Torne, og tørstige drak deres Mælk.
| כִּי ׀ לֹא־יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן וּמֵאֲדָמָה לֹא־יִצְמַח עָמָֽל׃ | 6 |
Thi Vanheld vokser ej op af Støvet, Kvide spirer ej frem af Jorden,
| כִּֽי־אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי־רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עֽוּף׃ | 7 |
men Mennesket avler Kvide, og Gnisterne flyver til Vejrs.
| אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל־אֵל וְאֶל־אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִֽי׃ | 8 |
Nej, jeg vilde søge til Gud og lægge min Sag for ham,
| עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר נִפְלָאוֹת עַד־אֵין מִסְפָּֽר׃ | 9 |
som øver ufattelig Vælde og Undere uden Tal,
| הַנֹּתֵן מָטָר עַל־פְּנֵי־אָרֶץ וְשֹׁלֵֽחַ מַיִם עַל־פְּנֵי חוּצֽוֹת׃ | 10 |
som giver Regn paa Jorden og nedsender Vand over Marken
| לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם וְקֹדְרִים שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע׃ | 11 |
for at løfte de bøjede højt, saa de sørgende opnaar Frelse,
| מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְֽלֹא־תַעֲשֶׂנָה יְדֵיהֶם תֻּֽשִׁיָּֽה׃ | 12 |
han, som krydser de kloges Tanker, saa de ikke virker noget, der varer,
| לֹכֵד חֲכָמִים בְּעׇרְמָם וַעֲצַת נִפְתָּלִים נִמְהָֽרָה׃ | 13 |
som fanger de vise i deres Kløgt, saa de listiges Raad er forhastet;
| יוֹמָם יְפַגְּשׁוּ־חֹשֶׁךְ וְכַלַּיְלָה יְֽמַשְׁשׁוּ בַֽצׇּהֳרָֽיִם׃ | 14 |
i Mørke raver de, selv om Dagen, famler ved Middag, som var det Nat.
| וַיֹּשַׁע מֵחֶרֶב מִפִּיהֶם וּמִיַּד חָזָק אֶבְיֽוֹן׃ | 15 |
Men han frelser den arme fra Sværdet og fattig af stærkes Haand,
| וַתְּהִי לַדַּל תִּקְוָה וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּֽיהָ׃ | 16 |
saa der bliver Haab for den ringe og Ondskaben lukker sin Mund.
| הִנֵּה אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יוֹכִחֶנּוּ אֱלוֹהַּ וּמוּסַר שַׁדַּי אַל־תִּמְאָֽס׃ | 17 |
Held den Mand, som revses at Gud; ringeagt ej den Almægtiges Tugt!
| כִּי הוּא יַכְאִיב וְיֶחְבָּשׁ יִמְחַץ וְיָדָו תִּרְפֶּֽינָה׃ | 18 |
Thi han saarer, og han forbinder, han slaar, og hans Hænder læger.
| בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע ׀ לֹֽא־יִגַּע בְּךָ רָֽע׃ | 19 |
Seks Gange redder han dig i Trængsel, syv gaar Ulykken uden om dig;
| בְּֽרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָֽרֶב׃ | 20 |
han frier dig fra Døden i Hungersnød, i Krig fra Sværdets Vold;
| בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא וְֽלֹא־תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבֽוֹא׃ | 21 |
du er gemt for Tungens Svøbe, har intet at frygte, naar Voldsdaad kommer;
| לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק וּֽמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל־תִּירָֽא׃ | 22 |
du ler ad Voldsdaad og Hungersnød og frygter ej Jordens vilde Dyr;
| כִּי עִם־אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הׇשְׁלְמָה־לָּֽךְ׃ | 23 |
du har Pagt med Markens Sten, har Fred med Markens Vilddyr;
| וְֽיָדַעְתָּ כִּֽי־שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וּֽפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָֽא׃ | 24 |
du kender at have dit Telt i Fred, du mønstrer din Bolig, og intet fattes;
| וְֽיָדַעְתָּ כִּֽי־רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָֽרֶץ׃ | 25 |
du kender at have et talrigt Afkom, som Jordens Urter er dine Spirer;
| תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי־קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּֽוֹ׃ | 26 |
Graven naar du i Ungdomskraft, som Neg føres op, naar Tid er inde.
| הִנֵּה־זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּֽן־הִיא שְׁמָעֶנָּה וְאַתָּה דַֽע־לָֽךְ׃ | 27 |
Se, det har vi gransket, saaledes er det; det har vi hørt, saa vid ogsaa du det!
