איוב 36

1 וַיֹּסֶף אֱלִיהוּא וַיֹּאמַֽר׃

Addens quoque Eliu, haec locutus est:

2 כַּתַּר־לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ כִּי עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּֽים׃

Sustine me paululum, et indicabo tibi: adhuc enim habeo quod pro Deo loquar.

3 אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶֽתֵּֽן־צֶֽדֶק׃

Repetam scientiam meam a principio, et operatorem meum probabo iustum.

4 כִּֽי־אׇמְנָם לֹא־שֶׁקֶר מִלָּי תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּֽךְ׃

Vere enim absque mendacio sermones mei, et perfecta scientia probabitur tibi.

5 הֶן־אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַֽ לֵֽב׃

Deus potentes non abiicit, cum et ipse sit potens.

6 לֹא־יְחַיֶּה רָשָׁע וּמִשְׁפַּט עֲנִיִּים יִתֵּֽן׃

Sed non salvat impios, et iudicium pauperibus tribuit.

7 לֹֽא־יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת־מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּֽהוּ׃

Non auferet a iusto oculos suos, et reges in solio collocat in perpetuum, et illic eriguntur.

8 וְאִם־אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי־עֹֽנִי׃

Et si fuerint in catenis, et vinciantur funibus paupertatis.

9 וַיַּגֵּד לָהֶם פׇּעֳלָם וּפִשְׁעֵיהֶם כִּי יִתְגַּבָּֽרוּ׃

Indicabit eis opera eorum, et scelera eorum, quia violenti fuerunt.

10 וַיִּגֶל אׇזְנָם לַמּוּסָר וַיֹּאמֶר כִּֽי־יְשׁוּבוּן מֵאָֽוֶן׃

Revelabit quoque aurem eorum, ut corripiat: et loquetur, ut revertantur ab iniquitate.

11 אִֽם־יִשְׁמְעוּ וְֽיַעֲבֹדוּ יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִֽים׃

Si audierint et observaverint, complebunt dies suos in bono, et annos suos in gloria:

12 וְאִם־לֹא יִשְׁמְעוּ בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ וְיִגְוְעוּ בִּבְלִי־דָֽעַת׃

Si autem non audierint, transibunt per gladium, et consumentur in stultitia.

13 וְֽחַנְפֵי־לֵב יָשִׂימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָֽם׃

Simulatores et callidi provocant iram Dei, neque clamabunt cum vincti fuerint.

14 תָּמֹת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם וְחַיָּתָם בַּקְּדֵשִֽׁים׃

Morietur in tempestate anima eorum, et vita eorum inter effeminatos.

15 יְחַלֵּץ עָנִי בְעׇנְיוֹ וְיִגֶל בַּלַּחַץ אׇזְנָֽם׃

Eripiet de angustia sua pauperem, et revelabit in tribulatione aurem eius.

16 וְאַף הֲסִֽיתְךָ ׀ מִפִּי־צָר רַחַב לֹא־מוּצָק תַּחְתֶּיהָ וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָֽשֶׁן׃

Igitur salvabit te de ore angusto latissime, et non habente fundamentum subter se: requies autem mensae tuae erit plena pinguedine.

17 וְדִין־רָשָׁע מָלֵאתָ דִּין וּמִשְׁפָּט יִתְמֹֽכוּ׃

Causa tua quasi impii iudicata est, causam iudiciumque recipies.

18 כִּֽי־חֵמָה פֶּן־יְסִֽיתְךָ בְסָפֶק וְרׇב־כֹּפֶר אַל־יַטֶּֽךָּ׃

Non te ergo superet ira, ut aliquem opprimas: nec multitudo donorum inclinet te.

19 הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי־כֹֽחַ׃

Depone magnitudinem tuam absque tribulatione, et omnes robustos fortitudine.

20 אַל־תִּשְׁאַף הַלָּיְלָה לַעֲלוֹת עַמִּים תַּחְתָּֽם׃

Ne protrahas noctem, ut ascendant populi pro eis.

21 הִשָּׁמֶר אַל־תֵּפֶן אֶל־אָוֶן כִּֽי־עַל־זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹֽנִי׃

Cave ne declines ad iniquitatem: hanc enim coepisti sequi post miseriam.

22 הֶן־אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶֽה׃

Ecce, Deus excelsus in fortitudine sua, et nullus ei similis in legislatoribus.

23 מִֽי־פָקַד עָלָיו דַּרְכּוֹ וּמִי־אָמַר פָּעַלְתָּ עַוְלָֽה׃

Quis poterit scrutari vias eius? aut quis potest ei dicere: Operatus es iniquitatem?

24 זְכֹר כִּֽי־תַשְׂגִּיא פׇעֳלוֹ אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִֽׁים׃

Memento quod ignores opus eius, de quo cecinerunt viri.

25 כׇּל־אָדָם חָזוּ־בוֹ אֱנוֹשׁ יַבִּיט מֵרָחֽוֹק׃

Omnes homines vident eum, unusquisque intuetur procul.

26 הֶן־אֵל שַׂגִּיא וְלֹא נֵדָע מִסְפַּר שָׁנָיו וְלֹא־חֵֽקֶר׃

Ecce, Deus magnus vincens scientiam nostram: numerus annorum eius inaestimabilis.

27 כִּי יְגָרַע נִטְפֵי־מָיִם יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדֽוֹ׃

Qui aufert stillas pluviae, et effundit imbres ad instar gurgitum.

28 אֲשֶֽׁר־יִזְּלוּ שְׁחָקִים יִרְעֲפוּ עֲלֵי ׀ אָדָם רָֽב׃

Qui de nubibus fluunt, quae praetexunt cuncta desuper.

29 אַף אִם־יָבִין מִפְרְשֵׂי־עָב תְּשֻׁאוֹת סֻכָּתֽוֹ׃

Si voluerit extendere nubes quasi tentorium suum.

30 הֵן־פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ וְשׇׁרְשֵׁי הַיָּם כִּסָּֽה׃

Et fulgurare lumine suo desuper, cardines quoque maris operiet.

31 כִּי־בָם יָדִין עַמִּים יִֽתֶּן־אֹכֶל לְמַכְבִּֽיר׃

Per haec enim iudicat populos, et dat escas multis mortalibus.

32 עַל־כַּפַּיִם כִּסָּה־אוֹר וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּֽיעַ׃

In manibus abscondit lucem, et praecepit ei ut rursus adveniat.

33 יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ מִקְנֶה אַף עַל־עוֹלֶֽה׃

Annunciat de ea amico suo, quod possessio eius sit, ut ad eam possit ascendere.