איוב 35
| וַיַּעַן אֱלִיהוּ וַיֹּאמַֽר׃ | 1 |
Igitur Eliu hæc rursum locutus est:
| הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט אָמַרְתָּ צִדְקִי מֵאֵֽל׃ | 2 |
Numquid æqua tibi videtur tua cogitatio, ut diceres: Iustior sum Deo?
| כִּֽי־תֹאמַר מַה־יִּסְכׇּן־לָךְ מָה־אֹעִיל מֵחַטָּאתִֽי׃ | 3 |
Dixisti enim: Non tibi placet quod rectum est: vel quid tibi proderit, si ego peccavero?
| אֲנִי אֲשִֽׁיבְךָ מִלִּין וְֽאֶת־רֵעֶיךָ עִמָּֽךְ׃ | 4 |
Itaque ego respondebo sermonibus tuis, et amicis tuis tecum.
| הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּֽךָּ׃ | 5 |
Suspice cælum et intuere, et contemplare æthera quod altior te sit.
| אִם־חָטָאתָ מַה־תִּפְעׇל־בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה־תַּֽעֲשֶׂה־לּֽוֹ׃ | 6 |
Si peccaveris, quid ei nocebis? et si multiplicatæ fuerint iniquitates tuæ, quid facies contra eum?
| אִם־צָדַקְתָּ מַה־תִּתֶּן־לוֹ אוֹ מַה־מִּיָּדְךָ יִקָּֽח׃ | 7 |
Porro si iuste egeris, quid donabis ei, aut quid de manu tua accipiet?
| לְאִישׁ־כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן־אָדָם צִדְקָתֶֽךָ׃ | 8 |
Homini, qui similis tui est, nocebit impietas tua: et filium hominis adiuvabit iustitia tua.
| מֵרֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ יְשַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רַבִּֽים׃ | 9 |
Propter multitudinem calumniatorum clamabunt: et eiulabunt propter vim brachii tyrannorum.
| וְֽלֹא־אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּֽיְלָה׃ | 10 |
Et non dixit: Ubi est Deus, qui fecit me, qui dedit carmina in nocte,
| מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃ | 11 |
Qui docet nos super iumenta terræ, et super volucres cæli erudit nos.
| שָׁם יִצְעֲקוּ וְלֹא יַעֲנֶה מִפְּנֵי גְּאוֹן רָעִֽים׃ | 12 |
Ibi clamabunt, et non exaudiet, propter superbiam malorum.
| אַךְ־שָׁוְא לֹא־יִשְׁמַע ׀ אֵל וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶֽנָּה׃ | 13 |
Non ergo frustra audiet Deus, et Omnipotens causas singulorum intuebitur.
| אַף כִּֽי־תֹאמַר לֹא תְשׁוּרֶנּוּ דִּין לְפָנָיו וּתְחוֹלֵֽל לֽוֹ׃ | 14 |
Etiam cum dixeris: Non considerat: iudicare coram illo, et expecta eum.
| וְעַתָּה כִּי־אַיִן פָּקַד אַפּוֹ וְלֹֽא־יָדַע בַּפַּשׁ מְאֹֽד׃ | 15 |
Nunc enim non infert furorem suum, nec ulciscitur scelus valde.
| וְאִיּוֹב הֶבֶל יִפְצֶה־פִּיהוּ בִּבְלִי־דַעַת מִלִּין יַכְבִּֽר׃ | 16 |
Ergo Iob frustra aperit os suum, et absque scientia verba multiplicat.
