< איוב 20 >

וַיַּעַן צֹפַר הַֽנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַֽר׃ 1
Respondens autem Sophar Naamathites, dixit:
לָכֵן שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִֽי׃ 2
Idcirco cogitationes meae variae succedunt sibi, et mens in diversa rapitur.
מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע וְרוּחַ מִֽבִּינָתִי יַעֲנֵֽנִי׃ 3
Doctrinam, qua me arguis, audiam, et spiritus intelligentiae meae respondebit mihi.
הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי־עַד מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי־אָֽרֶץ׃ 4
Hoc scio a principio, ex quo positus est homo super terram,
כִּי רִנְנַת רְשָׁעִים מִקָּרוֹב וְשִׂמְחַת חָנֵף עֲדֵי־רָֽגַע׃ 5
Quod laus impiorum brevis sit, et gaudium hypocritae ad instar puncti.
אִם־יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּֽיעַ׃ 6
Si ascenderit usque ad caelum superbia eius, et caput eius nubes tetigerit:
כְּֽגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּֽוֹ׃ 7
Quasi sterquilinium in fine perdetur: et qui eum viderant, dicent: Ubi est?
כַּחֲלוֹם יָעוּף וְלֹא יִמְצָאוּהוּ וְיֻדַּד כְּחֶזְיוֹן לָֽיְלָה׃ 8
Velut somnium avolans non invenietur, transiet sicut visio nocturna.
עַיִן שְׁזָפַתּוּ וְלֹא תוֹסִיף וְלֹֽא־עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ מְקוֹמֽוֹ׃ 9
Oculus, qui eum viderat, non videbit, neque ultra intuebitur eum locus suus.
בָּנָיו יְרַצּוּ דַלִּים וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה אוֹנֽוֹ׃ 10
Filii eius atterentur egestate, et manus illius reddent ei dolorem suum.
עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ עֲלוּמָו וְעִמּוֹ עַל־עָפָר תִּשְׁכָּֽב׃ 11
Ossa eius implebuntur vitiis adolescentiae eius, et cum eo in pulvere dormient.
אִם־תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשֹׁנֽוֹ׃ 12
Cum enim dulce fuerit in ore eius malum, abscondet illud sub lingua sua.
יַחְמֹל עָלֶיהָ וְלֹא יַעַזְבֶנָּה וְיִמְנָעֶנָּה בְּתוֹךְ חִכּֽוֹ׃ 13
Parcet illi, et non derelinquet illud, et celabit in gutture suo.
לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ מְרוֹרַת פְּתָנִים בְּקִרְבּֽוֹ׃ 14
Panis eius in utero illius vertetur in fel aspidum intrinsecus.
חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ מִבִּטְנוֹ יֹרִשֶׁנּוּ אֵֽל׃ 15
Divitias, quas devoravit, evomet, et de ventre illius extrahet eas Deus.
רֹאשׁ־פְּתָנִים יִינָק תַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶֽה׃ 16
Caput aspidum suget, et occidet eum lingua viperae.
אַל־יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָֽה׃ 17
(Non videat rivulos fluminis, torrentes mellis, et butyri.)
מֵשִׁיב יָגָע וְלֹא יִבְלָע כְּחֵיל תְּמוּרָתוֹ וְלֹא יַעֲלֹֽס׃ 18
Luet quae fecit omnia, nec tamen consumetur: iuxta multitudinem adinventionum suarum, sic et sustinebit.
כִּֽי־רִצַּץ עָזַב דַּלִּים בַּיִת גָּזַל וְלֹא יִבְנֵֽהוּ׃ 19
Quoniam confringens nudavit pauperes: domum rapuit, et non aedificavit eam.
כִּי ׀ לֹא־יָדַע שָׁלֵו בְּבִטְנוֹ בַּחֲמוּדוֹ לֹא יְמַלֵּֽט׃ 20
Nec est satiatus venter eius: et cum habuerit quae concupierat, possidere non poterit.
אֵין־שָׂרִיד לְאׇכְלוֹ עַל־כֵּן לֹא־יָחִיל טוּבֽוֹ׃ 21
Non remansit de cibo eius, et propterea nihil permanebit de bonis eius.
בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ כׇּל־יַד עָמֵל תְּבֹאֶֽנּוּ׃ 22
Cum satiatus fuerit, arctabitur, aestuabit, et omnis dolor irruet super eum.
יְהִי ׀ לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְֽשַׁלַּח־בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמֽוֹ׃ 23
Utinam impleatur venter eius, ut emittat in eum iram furoris sui, et pluat super illum bellum suum.
יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָֽׁה׃ 24
Fugiet arma ferrea, et irruet in arcum aereum.
שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִֽמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִֽים׃ 25
Gladius eductus, et egrediens de vagina sua, et fulgurans in amaritudine sua: vadent, et venient super eum horribiles.
כׇּל־חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאׇכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא־נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאׇהֳלֽוֹ׃ 26
Omnes tenebrae absconditae sunt in occultis eius: devorabit eum ignis, qui non succenditur, affligetur relictus in tabernaculo suo.
יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֺנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לֽוֹ׃ 27
Revelabunt caeli iniquitatem eius, et terra consurget adversus eum.
יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּֽוֹ׃ 28
Apertum erit germen domus illius, detrahetur in die furoris Dei.
זֶה ׀ חֵלֶק־אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵֽל׃ 29
Haec est pars hominis impii a Deo, et hereditas verborum eius a Domino.

< איוב 20 >