זכריה 7

1 ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי--בכסלו

And it came to pass in the fourth year of king Darius, that the word of the LORD came unto Zechariah in the fourth [day] of the ninth month, even in Chislev.

2 וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו--לחלות את פני יהוה

Now [they of] Beth-el had sent Sharezer and Regem-melech, and their men, to entreat the favour of the LORD,

3 לאמר אל הכהנים אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי--הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים

[and] to speak unto the priests of the house of the LORD of hosts, and to the prophets, saying, Should I weep in the fifth month, separating myself, as I have done these so many years?

4 ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר

Then came the word of the LORD of hosts unto me, saying,

5 אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה--הצום צמתני אני

Speak unto all the people of the land, and to the priests, saying, When ye fasted and mourned in the fifth and in the seventh [month], even these seventy years, did ye at all fast unto me, even to me?

6 וכי תאכלו וכי תשתו--הלוא אתם האכלים ואתם השתים

And when ye eat, and when ye drink, do not ye eat for yourselves, and drink for yourselves?

7 הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב

[Should ye] not [hear] the words which the LORD hath cried by the former prophets, when Jerusalem was inhabited and in prosperity, and the cities thereof round about her, and the South and the lowland were inhabited?

8 ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר

And the word of the LORD came unto Zechariah, saying,

9 כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו

Thus hath the LORD of hosts spoken, saying, Execute true judgment, and shew mercy and compassion every man to his brother:

10 ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם

and oppress not the widow, nor the fatherless, the stranger, nor the poor; and let none of you imagine evil against his brother in your heart.

11 וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע

But they refused to hearken, and pulled away the shoulder, and stopped their ears, that they should not hear.

12 ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות

Yea, they made their hearts as an adamant stone, lest they should hear the law, and the words which the LORD of hosts had sent by his spirit by the hand of the former prophets: therefore came there great wrath from the LORD of hosts.

13 ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות

And it came to pass that, as he cried, and they would not hear; so they shall cry, and I will not hear, said the LORD of hosts;

14 ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה

but I will scatter them with a whirlwind among all the nations whom they have not known. Thus the land was desolate after them, that no man passed through nor returned: for they laid the pleasant land desolate.