זכריה 7

1 ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי--בכסלו

In the fourth year of King Darius, the word of the LORD came to Zechariah on the fourth day of the ninth month, the month of Chislev.

2 וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו--לחלות את פני יהוה

Now the people of Bethel had sent Sharezer and Regem-melech, along with their men, to plead before the LORD

3 לאמר אל הכהנים אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי--הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים

by asking the priests of the house of the LORD of Hosts, as well as the prophets, “Should I weep and fast in the fifth month, as I have done these many years?”

4 ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר

Then the word of the LORD of Hosts came to me, saying,

5 אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה--הצום צמתני אני

“Ask all the people of the land and the priests, ‘When you fasted and mourned in the fifth and seventh months for these seventy years, was it really for Me that you fasted?

6 וכי תאכלו וכי תשתו--הלוא אתם האכלים ואתם השתים

And when you were eating and drinking, were you not doing so simply for yourselves?

7 הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב

Are these not the words that the LORD proclaimed through the earlier prophets, when Jerusalem and its surrounding towns were populous and prosperous, and the Negev and the foothills were inhabited?’”

8 ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר

Then the word of the LORD came to Zechariah, saying,

9 כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו

“This is what the LORD of Hosts says: ‘Administer true justice. Show loving devotion and compassion to one another.

10 ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם

Do not oppress the widow or the fatherless, the foreigner or the poor. And do not plot evil in your hearts against one another.’

11 וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע

But they refused to pay attention and turned a stubborn shoulder; they stopped up their ears from hearing.

12 ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות

They made their hearts like flint and would not listen to the law or to the words that the LORD of Hosts had sent by His Spirit through the earlier prophets. Therefore great anger came from the LORD of Hosts.

13 ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות

And just as I had called and they would not listen, so when they called I would not listen, says the LORD of Hosts.

14 ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה

But I scattered them with a whirlwind among all the nations that they had not known, and the land was left desolate behind them so that no one could come or go. Thus they turned the pleasant land into a desolation.”