זכריה 7

1 ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי--בכסלו

And it came to pass in the fourth year of king Darius, that the word of Jehovah came to Zechariah in the fourth day of the ninth month, even in Chislev.

2 וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו--לחלות את פני יהוה

Now those of Bethel had sent Sharezer and Regem-melech, and their men, to entreat the favor of Jehovah,

3 לאמר אל הכהנים אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי--הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים

and to speak to the priests of the house of Jehovah of hosts, and to the prophets, saying, Should I weep in the fifth month, separating myself, as I have done these so many years?

4 ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר

Then the word of Jehovah of hosts came to me, saying,

5 אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה--הצום צמתני אני

Speak to all the people of the land, and to the priests, saying, When ye fasted and mourned in the fifth and in the seventh month, even these seventy years, did ye at all fast to me, even to me?

6 וכי תאכלו וכי תשתו--הלוא אתם האכלים ואתם השתים

And when ye eat, and when ye drink, do ye not eat for yourselves, and drink for yourselves?

7 הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב

Should ye not hear the words which Jehovah cried by the former prophets, when Jerusalem was inhabited and in prosperity, and the cities thereof round about her, and the South and the lowland were inhabited?

8 ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר

And the word of Jehovah came to Zechariah, saying,

9 כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו

Thus Jehovah of hosts has spoken, saying, Execute true justice, and show kindness and compassion every man to his brother.

10 ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם

And do not oppress the widow, nor the fatherless, the sojourner, nor the poor man. And let none of you devise evil against his brother in your heart.

11 וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע

But they refused to hearken, and pulled away the shoulder, and stopped their ears, that they might not hear.

12 ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות

Yea, they made their hearts as an adamant stone, lest they should hear the law, and the words which Jehovah of hosts had sent by his Spirit by the former prophets. Therefore great wrath came from Jehovah of hosts.

13 ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות

And it has come to pass that, as he cried, and they would not hear, so they shall cry, and I will not hear, said Jehovah of hosts.

14 ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה

But I will scatter them with a whirlwind among all the nations which they have not known. Thus the land was desolate after them, so that no man passed through nor returned. For they laid the pleasant land desolate.