זכריה 2

1 ואשא עיני וארא והנה איש ובידו חבל מדה

And I lifted up mine eyes, and looked, and behold a man, and in his hand a measuring line.

2 ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את ירושלם לראות כמה רחבה וכמה ארכה

And I said to him, Whither goest thou? And he said to me, To measure Jerusalem, to see what is the breadth of it, and what is the length of it.

3 והנה המלאך הדבר בי--יצא ומלאך אחר יצא לקראתו

And, behold, the angel that spoke with me stood [by], and another angel went forth to meet him,

4 ויאמר אלו--רץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה

and spoke to him, saying, Run and speak to that young man, saying, Jerusalem shall be fully inhabited by reason of the abundance of men and cattle in the midst of her.

5 ואני אהיה לה נאם יהוה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה

And I will be to her, saith the Lord, a wall of fire round about, and I will be for a glory in the midst of her.

6 הוי הוי ונסו מארץ צפון--נאם יהוה כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם--נאם יהוה

Ho, ho, flee from the land of the north, saith the Lord: for I will gather you from the four winds of heaven, saith the Lord,

7 הוי ציון המלטי--יושבת בת בבל

[even] to Sion: deliver yourselves, ye that dwell [with] the daughter of Babylon.

8 כי כה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שלחני אל הגוים השללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו

For thus saith the Lord Almighty; After the glory has he sent me to the nations that spoiled you: for he that touches you is as one that touches the apple of his eye.

9 כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם וידעתם כי יהוה צבאות שלחני

For, behold, I bring my hand upon them, and they shall be a spoil to them that serve them: and ye shall know that the Lord Almighty has sent me.

10 רני ושמחי בת ציון--כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם יהוה

Rejoice and be glad, O daughter of Sion: for, behold, I come, and will dwell in the midst of thee, saith the Lord.

11 ונלוו גוים רבים אל יהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך--וידעת כי יהוה צבאות שלחני אליך

And many nations shall flee for refuge to the Lord in that day, and they shall be for a people to him, and they shall dwell in the midst of thee: and thou shalt know that the Lord Almighty has sent me to thee.

12 ונחל יהוה את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם

And the Lord shall inherit Juda his portion in the holy [land], and he will yet choose Jerusalem.

13 הס כל בשר מפני יהוה--כי נעור ממעון קדשו

Let all flesh fear before the Lord: for he has risen up from his holy clouds.