< שיר השירים 7 >

מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך--כמו חלאים מעשה ידי אמן 1
How beautiful are your feet with shoes, O prince’s daughter! the joints of your thighs are like jewels, the work of the hands of a cunning workman.
שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים 2
Your navel is like a round goblet, which wants not liquor: your belly is like an heap of wheat set about with lilies.
שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה 3
Your two breasts are like two young roes that are twins.
צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים--אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק 4
Your neck is as a tower of ivory; your eyes like the fish pools in Heshbon, by the gate of Bathrabbim: your nose is as the tower of Lebanon which looks toward Damascus.
ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים 5
Your head on you is like Carmel, and the hair of your head like purple; the king is held in the galleries.
מה יפית ומה נעמת--אהבה בתענוגים 6
How fair and how pleasant are you, O love, for delights!
זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות 7
This your stature is like to a palm tree, and your breasts to clusters of grapes.
אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים 8
I said, I will go up to the palm tree, I will take hold of the boughs thereof: now also your breasts shall be as clusters of the vine, and the smell of your nose like apples;
וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים 9
And the roof of your mouth like the best wine for my beloved, that goes down sweetly, causing the lips of those that are asleep to speak.
אני לדודי ועלי תשוקתו 10
I am my beloved’s, and his desire is toward me.
לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים 11
Come, my beloved, let us go forth into the field; let us lodge in the villages.
נשכימה לכרמים--נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דדי לך 12
Let us get up early to the vineyards; let us see if the vine flourish, whether the tender grape appear, and the pomegranates bud forth: there will I give you my loves.
הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים--חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך 13
The mandrakes give a smell, and at our gates are all manner of pleasant fruits, new and old, which I have laid up for you, O my beloved.

< שיר השירים 7 >