שיר השירים 7

1 מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך--כמו חלאים מעשה ידי אמן

Jak jsou krásné nohy tvé v střevících, dcero knížecí! Okolek bedr tvých jako zápony, dílo ruku výborného řemeslníka.

2 שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים

Pupek tvůj koflík okrouhlý, ne bez nápoje; břicho tvé jako stoh pšenice obrostlý kvítím.

3 שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה

Oba tvé prsy jako dvé telátek bliženců srních.

4 צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים--אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק

Hrdlo tvé jako věže z kostí slonových, oči tvé rybníci v Ezebon podlé brány Batrabbim, nos tvůj věže Libánská patřící k Damašku.

5 ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים

Hlava tvá na tobě jako Karmel, a vlasy hlavy tvé jako šarlat; i král přivázán by byl na pavlačích.

6 מה יפית ומה נעמת--אהבה בתענוגים

Jak jsi ty krásná, a jak utěšená, ó milosti přerozkošná!

7 זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות

Ta postava tvá podobna jest palmě, a prsy tvé hroznům.

8 אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים

Řekl jsem: Vstoupím na palmu, dosáhnu vrchů jejích. Nechažť tedy jsou prsy tvé jako hroznové vinného kmene, a vůně chřípí tvých jako jablek vonných.

9 וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים

Ústa tvá jako víno výborné, milá pro upřímnost, působící, aby i těch, jenž spí, rtové mluvili.

10 אני לדודי ועלי תשוקתו

Já jsem milého svého, a ke mně jest žádost jeho.

11 לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים

Poď, milý můj, vyjděme na pole, přenocujme ve vsech.

12 נשכימה לכרמים--נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דדי לך

Ráno přivstaneme, na vinice pohledíme, kvete-li vinný kmen, již-li se ukázal začátek hroznů, kvetou-li jablka zrnatá, a tuť dám tobě milosti své.

13 הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים--חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך

Pěkná jablečka vydala vůni, a na dveřech našich všecky rozkoše nové i staré, milý můj, zachovala jsem tobě.