שיר השירים 5
| באתי לגני אחתי כלה--אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים | 1 |
"So komme ich in meinen Garten, du, meine Schwester Braut. Ich pflücke meine Myrrhe samt dem Balsam. Ich esse meine Wabe samt dem Honig. Ich trinke meinen Wein mitsamt der Milch. Ihr Freunde, jetzt sollt ihr zu essen haben und viel zu trinken, ihr Vertrauten!"
| אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי--שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה | 2 |
"Ich schlief; jedoch mein Herz war wach. Da horch! Mein Liebster klopft!""Du, meine Schwester, meine Freundin, öffne mir! Du meine Taube, meine Reine! Mein Haupt ist voller Tau und meine Locken voller Tropfen dieser Nacht."
| פשטתי את כתנתי--איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם | 3 |
"Ich habe mein Gewand schon abgelegt. Wie sollte ich es wieder anziehn? Auch meine Füße schon gewaschen, wie soll ich nochmals sie beschmutzen?" -
| דודי שלח ידו מן החר ומעי המו עליו | 4 |
Da zog mein Liebster seine Hand zurück vom Eingang; nun wallte auf in mir mein Herz.
| קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול | 5 |
Ich stand jetzt auf, um meinen Liebsten einzulassen. Da wurden meine Hände feucht von Myrrhe, die auf des Riegels Griffe lag.
| פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו--בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני | 6 |
Ich mache meinem Liebsten auf; doch mein Geliebter war entwichen und blieb verschwunden. Mein Leben hätte ich gegeben um ein Wort von ihm; ich suchte ihn und fand ihn nicht. Ich rief ihn an; er gab mir keine Antwort mehr.
| מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות | 7 |
Da fanden mich die Wächter, die in der Stadt umgehen. Sie schlugen mich und machten Wunden mir; es rissen mir den Schleier weg die Wächter unserer Stadtmauern. -
| השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי--מה תגידו לו שחולת אהבה אני | 8 |
"Ihr Töchter von Jerusalem! Ach, ich beschwöre euch, wenn je ihr meinen Liebsten finden solltet, daß ihr ihm alsdann sagt, ich sei vor Liebe krank." -
| מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו | 9 |
"Was ist dein Liebster als Geliebter, du schönste aller Frauen? Was ist dein Liebster als Geliebter, daß du uns so beschwörst?" -
| דודי צח ואדום דגול מרבבה | 10 |
"Mein Liebster, er ist blendend weiß und rot, aus Tausenden hervorragend.
| ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב | 11 |
Sein Haupt von Gold und seiner Locken eine große Menge, schwarz wie Rabenfedern.
| עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב--ישבות על מלאת | 12 |
Und seine Augen gleichen Tauben an den Wasserbächen, milchweiß gewaschen, dasitzend in Behaglichkeit.
| לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים--נטפות מור עבר | 13 |
Und seine Wangen sind wie Balsambeete und Schreine voll von Wohlgerüchen, und seine Lippen sind wie rote Lilien, von feiner Myrrhe überfließend.
| ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים | 14 |
Und seine Arme sind wie goldne Walzen, mit Tarsissteinen eingefaßt, sein Leib ein Werk aus Elfenbein, bedeckt mit Saphirstein.
| שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז מראהו כלבנון--בחור כארזים | 15 |
Und seine Beine gleichen Marmorsäulen, gestützt auf Feingoldfüße. Sein Anblick ist wie der des Libanon, großartig wie die Zedern.
| חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם | 16 |
Sein Gaumen ist ganz Süßigkeit, und er ganz Lieblichkeit. So ist mein Liebster, so mein Freund, ihr Töchter von Jerusalem."
