< שיר השירים 5 >

באתי לגני אחתי כלה--אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים 1
Je suis venu dans mon jardin, ma sœur, [ma] fiancée! J’ai cueilli ma myrrhe avec mes aromates, j’ai mangé mon rayon de miel avec mon miel, j’ai bu mon vin avec mon lait. Mangez, amis; buvez, buvez abondamment, bien-aimés!
אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי--שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה 2
Je dormais, mais mon cœur était réveillé. C’est la voix de mon bien-aimé qui heurte: Ouvre-moi, ma sœur, mon amie, ma colombe, ma parfaite! Car ma tête est pleine de rosée, mes boucles, des gouttes de la nuit.
פשטתי את כתנתי--איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם 3
– Je me suis dépouillée de ma tunique, comment la revêtirais-je? J’ai lavé mes pieds, comment les salirais-je? –
דודי שלח ידו מן החר ומעי המו עליו 4
Mon bien-aimé a avancé sa main par le guichet, et mes entrailles se sont émues à cause de lui.
קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול 5
Je me suis levée pour ouvrir à mon bien-aimé, et de mes mains a dégoutté la myrrhe, et de mes doigts, la myrrhe limpide, sur les poignées du verrou.
פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו--בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני 6
J’ai ouvert à mon bien-aimé, mais mon bien-aimé s’était retiré, il avait passé plus loin; mon âme s’en était allée pendant qu’il parlait. Je le cherchai, mais je ne le trouvai pas; je l’appelai, mais il ne me répondit pas.
מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות 7
Les gardes qui font la ronde par la ville me trouvèrent; ils me frappèrent, ils m’ont blessée; les gardes des murailles m’ont ôté mon voile de dessus moi.
השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי--מה תגידו לו שחולת אהבה אני 8
Je vous adjure, filles de Jérusalem, si vous trouvez mon bien-aimé, que lui direz-vous? Que je suis malade d’amour.
מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו 9
Ton bien-aimé qu’est-il de plus qu’un autre bien-aimé, ô la plus belle parmi les femmes? Ton bien-aimé qu’est-il de plus qu’un autre bien-aimé, que tu nous adjures ainsi?
דודי צח ואדום דגול מרבבה 10
Mon bien-aimé est blanc et vermeil, un porte-bannière entre dix mille.
ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב 11
Sa tête est un or très fin; ses boucles sont flottantes, noires comme un corbeau;
עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב--ישבות על מלאת 12
ses yeux, comme des colombes près des ruisseaux d’eau, baignés dans le lait, bien enchâssés;
לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים--נטפות מור עבר 13
ses joues, comme des parterres d’aromates, des corbeilles de fleurs parfumées; ses lèvres, des lis distillant une myrrhe limpide;
ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים 14
ses mains, des rondelles d’or, où sont enchâssées des chrysolithes; son ventre, un ivoire poli, couvert de saphirs;
שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז מראהו כלבנון--בחור כארזים 15
ses jambes, des colonnes de marbre blanc, reposant sur des socles d’or fin; son port, comme le Liban, distingué comme les cèdres;
חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם 16
son palais est plein de douceur, et toute sa personne est désirable. Tel est mon bien-aimé, tel est mon ami, filles de Jérusalem!

< שיר השירים 5 >